בדרכי...זה אני.. מי שאני.. בעיקר ההרגשה...
|
| 7/2007
 אין לי כח לשנות
חזרנו לנקודת ההתחלה. הדיכאון השחור שלא מוכן לעזוב אותי.
לא יכולה יותר עם המבחן הזה. הוא חנק אותי וזה לא שלמדתי עד עכשיו כל כך טוב אליו.
נמאב לי לצאת כל פעם עם מישהו אחר. אני רוצה מישהו אחד.
אין לי הגנה ככה לבד. לא רוצה לשחק אותה כל הזמן חזקה. רק שיחבקו אותי ויתנו לי להרגיש שכל החיים לא בשליטתי.
לא יכולה.. כואב לי הלב כל כך שכבר יורדות לי דמעות.
ואני אפילו לא יודעת ממה אני נופלת עכשיו. אין שום סיבה.
שאני מרגישה לבד? שאין לי חברות? שאף אחד לא מבין? שמה??
כל יום אני קמה מחדש עם חיוך ואומרת "היום יהיה לי טוב!" לפעמים זה באמת עובד.אולי העובדה שאתה משקר לעצמך עוברת לתת מודע. כן קטע לא מובן במיוחד. יום ורוד אני קוראת לזה.
והנה דוגמת היום- יום שחור. וזה לא שהיה לי רע כל היום אבל אני מרגישה רע כלכך עם כל מה שאני עושה ואני באמת רוצה לשנות את זה ואין מה לעשות - זה קשה. קשה עד דמעות. זה לא לשנות איזה הרגל אכילה או משהו פלצני כזה.
זה לשנות את האופי המדוכא שלי שכנראה שואב כוחות מדכאונות. וכמה שיותר ליפול- ככה אני מרגישה אח"כ יותר חזקה. כאילו הצלחתי להתגבר גם על זה.
נראה לי נהייתי אלכוהליסטית. כל הזמן בא לי לשתות. לא שזה עושה לי טוב אבל זה כאילו מצדיק את המצב שאני נמצאת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
