בדרכי...

אני חייבת לכתוב חייבת.

ביום שבת אני וחבר שלי כמעט נפרדנו. כבר הייתי טוחה שזה מה שאני רוצה. ואז הוא בכה ובלה בלה בלה חזרנו....

קיצור היום יום שלישי אז כבר כמה זמן שסבתא שלו מאושפזת בבית חולים ואתמול היא נפתרה.

אני צריכה ללכת היום להלוייה!!!!!!

אני כלכך מפחדת ללכת. אך פעם לא הייתי בבית קברות ועכשיו אני הולכת לראות שזורכים גופה לתוך בור ומכסים אותה בחול????

אני לא מסוגלת. לא יכולה לראות את זה. אולי אני סתם ילדה מפונקת שאף פעם לא  הייתה בהלוויות אבל אני כל כך מפחדת. אני מהבוקר לא מפסיקה לרעוד.

אתמול שמרתי על אח שלו עד שהם חזרו מהבית חולים. והוא כל כך בכה.

לא קל לראות מישהו שאת אוהבת סובל ככה. ומספר שאמא שלו נשברה.

מה עושים?  מה???

הוא רוצה שאני ילך . אני חייבת ללכת. ואח"כ צריך ללכת איתם לשבעה עד הערב!!!!

אוי אני כזו ילדה אני חייבת להתחזק. אני לא יכולה להמשיך ככה. פשוט לא יכולה!!!!

איך אני ינחם אותו ?< מה אני יגיד? הלב שלי כלכך כואב.

והגאווה שאני שונאת. אני לא מסוגלת לבכות!!!

משהו מאז גיל קטן. אני לא יכולה לבכות אז הלב כאילו הוא כבר נשבר ויש אבן כואבת כל כך בלב

הלוואי ולא הייתי כאן. לא הייתי קיימת. הלואי והיינו נפרדים ביום שבת. לא הייתי מרגישה כלכך כואב לא הייתי צריכה את זה על הראש.

מה עושים מה עושים??

אני חייבת להיות חזקה. בד"כ אני ספצית בזה.  מה קורה לי? נהייתי זקנה?

בא לי למות!!! לא. דייי עם האובדניות הזו .  אני צריכה לחיות.

אני רועדת. לא מפסיק לי. איך אני אנחם אותו?

גם לכתוב לא עוזר לי.

ביי