מ12
אני על זה ואני לא מצליח למצוא מלחינות! חבורה של שוביניסטים! את התקציר
עשיתי לגמרי לבד ואת הבארוק קצת ואת הקלאסית לדמרי מויקפדיה [חיפשי מלא
במקומות אחרים ולא מצאתי] אז תעברי על זה ותשפצי וכאלה
אוהב אותך, בייבי!
תקציר סיפורו של אורפיאוס ואהובתו,
הנימפה,
אורידיצ'י
אורפיאוס היה בנם של המוזה קאליופה ואל
היופי הגברי, השמש, הנבואה והמוזיקה, אפולו.
אורפיאוס זכה לתואר של ראש המשוררים
והמוזיקאים בזכות שירתו ויכולות הנגינה המדהימות שלו על הלירה [סוג של נבל] שאותו
קיבל מאביו. מספרים כי כשניגן היו ממהפנטים כולם ואף העצים, האבנים וחיות הבר היו
מקשבים לנגינתו.
סיפור אהבתו של אורפיאוס עם אורידיצ'י
מתחיל לאחר שובו מהמסע עם הארגונאוטים [חבורת גיבורי מיתולוגיה]. התאהבות מהירה
מאוד וההחלטה להתחתן מגיעה במהירות גם היא. מספרים כי בדרכה לחתונתם, דרכה אורידיצ'י
על נחש ארסי שמיהר להכישה ולשים קץ לחיה.
כאשר הגיעה הבשורה אל אורפיאוס הוא שקע
בדיכאון עמוק, סירב להתנחם וחדל לנגן. לאחר זמן קצר החליט לחפשה במעמקי השאול שם
פגש שלל דמויות כמו כארון הספן המעביר מתים מעולם החיים אל השאול שהסכים להעבירו
לאחר שהקסים אותו אורפיאוס בנגינתו. קראברוס, הכלב התלת-ראשי שנרדם למשמע נגינת
הלירה המרגיעה שלו. ולבסוף הגיעה אורפיאוס אל הדס ופרספונה, שלטי השאול שהסכימו
להעניק לאהובתו חנינה ולהחזירה לארץ החיים, רק בתנאי שילך לפנייה לאורך כל הדרך
מהשאול לשם ולא יסתכל לכיוונה כל אותה הדרך.כמובן שגיבורנו חש פרץ עמוק של געגועים
ולא האמין לחסד שניתן לו והיה חייה להציץ ובכך צפה באהובתו, אורידיצ'י מתנדפת
ונעלמת לעד.
כשהגיע לארצו הכריז אורפיאוס כי אינו
מעוניין יותר במערכות יחסים עם נשים והחל לנגן ללא הפסקה מנגינה שהייתה מרגשת כל
כך עד שגרמה לנשות העיר לנקום בו ולהרגו ולאחר מכן לשסע גופתו.
יצירות רבות נרקמו על סיפור מיתולגי זה
ובניהן
- Orfeu Negro, סרט
ברזילאי משנת 1959 [עם חידוש בשנת 1999] של הבמאי הצרפתי מרסל קאמי, שהוא עיבוד
מודרני לסיפור המתרחש בריו דה ז'נרו בתקופת הקרנבל.
- האופרה 'אורפיאו' מאת המלחין קלאודיו
מונטוורדי מ-1607 שנחשבה לאופרה הראשונה
- האופרה 'אורפיאוס' של טלמן מ-1726
הבארוק
תחת השם "בארוק" נכללים סגנונות רבים
של מוזיקה, שמקורם מאזורים רבים באירופה ושנכתבו במהלך תקופה
של כ-150 שנה. החלת המונח בארוק על מוזיקה החלה רק בתחילת המאה
העשרים, ועד שנות השישים הייתה מחלוקת בעניין הכללתם של סגנונות מגוונים
כשל באך, דומניקו סקרלטי ויאקופו פרי, אך כיום המונח התקבל ונכנס לשימוש נרחב.
יש לציין שתקופת הבארוק מחולקת לשלוש תת
תקופות: הבארוק המוקדם, הבארוק התיכון והבארוק המאוחר. רוב היצירות הנחשבות
כיום כ"בארוקיות" נכתבו בתקופת הבארוק המאוחר.
גם במוזיקת הבארוק וגם במוזיקת הרנסאנס
נעשה שימוש נרחב בפוליפוניה ובקונטרפונקט. אלא שאם בתקופת הרנסאנס ההרמוניה הייתה
תוצר לוואי של הפוליפוניה, בתקופת הבארוק המבנה ההרמוני נעשה
חשוב. בתקופת הבארוק מתפתחת ההבדלה בין חשיבות הקולות השונים - מתן
משקל יתר לקול העליון ולקול הבאס, הבחנה שבאופן כללי לא הייתה קיימת
במוזיקת הרנסאנס, בה לקולות השונים ניתן משקל שווה. ישנם הבדלים נוספים בין
מוזיקת הרנסאנס למוזיקת הבארוק. במוזיקת הבארוק ניתן לרגש מקום חשוב יותר,
(הווצרות
תורת האפקטים) ויצירות רבות שואפות לתאר רגש מסוים על
גווניו. לעתים קרובות, מוזיקת הבארוק נכתבה לנגנים וירטואוזים, ובאופן
כללי היא קשה יותר לביצוע מאשר מוזיקת הרנסאנס. שינוי נוסף שחל בין תקופת
הרנסאנס לתקופת הבארוק הוא עלייתם של הקטעים האינסטרומנטליים, וירדתו
של סגנון
הא-קפלה
של שירה ללא לווי כלי. קישוט נרחב של היצירה הוא מאפיין חדש
נוסף שנכנס למוזיקת הבארוק. לעתים קרובות הקישוט אולתר על ידי הנגן.
בתקופה הקלאסית השימוש בקונטרפונקט פחת,
לטובת שימוש בהומופוניה (למרות זאת, מלחינים שונים גילו מחדש את הקונטרפוקנט
במשך התקופה הקלאסית, דבר שהתבטא בפוגות). כמו
כן השימוש בקישוט פחת.
היצירות בתקופה הקלאסית נטו להכתב עם
מבנה פנימי סדור, שהתבטא במיוחד בסונטה (ששורשיה בתקופת הבארוק). מודולציה - מעבר בין סולמות
- הפכה לאלמנט מבני ודרמטי. היצירות
נכתבו כמסע מהטוניקה, ובחזרה אליה. כמו כן, הכתיבה בתקופה
הקלאסית שואפת לנקודת שיא וממנה פתרון, בעוד שבאופן הכללי
ניתן לומר על יצירות בארוקיות שרמת המתח בהן נשמרת לאורך היצירה.
הבדל נוסף בין יצירות מהתקופה הקלאסית
ליצירות בארוקיות הוא במגוון הרגשות המוצג ביצירה. בעוד שיצירות בארוקיות
נטו לתאר רגש יחיד, יצירות קלאסיות תארו קשת שלמה של רגשות.
מלחיני תקופת הבארוק כתבו במגוון רחב של
סוגות. האופרה, שהחלה
להתפתח בתקופת הרנסאנס, הפכה לצורה חשובה בבארוק. האורטוריה הגיעה לשיאה בתקופת הבארוק, בעבודותיהם של באך והנדל.
בתחום המוזיקה הכנסייתית, חשיבותן
של המיסה והמוטט ירדה
מעט, אך הקנטטה תפשה
מקום נכבד בעבודותיהם של באך ומלחינים פרוטסטנטים אחרים.
סונטות וסוויטות אינסטרומנטליות נכתבו לכלי יחיד, להרכבים
קאמריים ולתזמורות קטנות. הקונצרטו תפש תאוצה בתקופת הבארוק, גם בצורת סולן
יחיד ותזמורת, וגם בצורת קבוצת סולנים שמולה עומד הרכב מלא.
המלחינים המרכזיים בתקופת הבארוק
היו:
-קלאודיו מונטוורדי
-יוהן כריסטיאן באך
-יוהן סבסטיאן באך
-גיאורג פיליפ טלמן
-היינריך שיץ
התקופה הקלאסית
התקופה הקלאסית במוזיקה מערבית
השתרעה על מרבית
המאה ה-18 ונמשכה עד תחילת המאה ה-19. למרות שבמונח "מוזיקה קלאסית" משתמשים רוב הזמן כדי לתאר את כל
המוזיקה המשתייכת למסורת זו, לעתים משמעותו מוזיקה שנכתבה בתקופה
הקלאסית. מקובל לתחום את התקופה הקלאסית בין השנים 1750 ו-1820,
אך ישנה חפיפה בין התקופה הקלאסית לתקופות שבאו לפניה ואחריה, עד כדי כך
שכמה מקורות מציינים את 1730 כתחילת התקופה.
באמצע המאה ה-18 אירופה החלה לאמץ סגנון חדש, שהתבטא
בארכיטקטורה, בספרות ובאמנות בכלל - הקלאסיציזם. התרבות החדשה עדיין שמרה על קשר הדוק עם
תרבות החצר האירופאית, על רשמיותה ומתן הדגש על סדר והיררכיה,
אך גם הולידה סגנון חדש ונקי יותר, עם העדפה לחלוקה ברורה,
ולפשטות על פני מורכבות.
הפשטות המבנית הזו חלחלה גם אל תוך
המוזיקה, ועוררה מעבר מהפוליפוניה המורכבת של תקופת הבארוק למבנה היררכי, בו
ישנה מנגינה הנישאת על ידי הרמוניה כפופה לה - שילוב שנקרא הומופוניה. נגינת אקורדים כליווי הפכה לנפוצה ביותר,
ועשתה את הטונאליות לקלה יותר למאזין.
שינויים פוליטיים וכלכליים היו חלק
מהגורמים לשינוי הסגנון באירופה. במאה ה-18, האצולה הפכה לפטרונית העיקרית של המוזיקה. בנוסף האופרה הקומית
הפכה לחביבת הציבור. שינויים אלה הובילו לתמורה בדרך בה המוזיקה בוצעה - ובעיקר מעבר לקבוצות כלים סטנדרטיות. בניגוד לתקופה הבארוק, בה ניתן היה לצרף כלים נוספים לקו התחתון בחופשיות, בתקופה הקלאסית בחירת הכלים ופרישת התפקידים היו בפירוש בידי המלחין.
הפיכת האצולה לפטרונית המוזיקה, השפיעה
גם על מלאי הנגנים וכישוריהם. בעוד שמלחין מתקופת הבארוק יכול היה להסתמך
על הכישורים המוזיקליים של עיר שלמה, למלחין קלאסי, שצריך לעלות קונצרט
בבקתת ציד של האצולה, ישנם משאבים מוזיקליים מצומצמים יותר. על
כן, ניתן להבחין כי התפקידים ביצירות מהתקופה הקלאסית קלים יותר
לביצוע כשהמשאבים שעמדו בפני המלחין היו מוגבלים; אך לעתים, כשנגן
וירטואוזי היה בסביבה, ניתן למצוא ביצירות תפקיד מסוים מדהים ברמתו. גורם נוסף
לכתיבת תפקידים פשוטים יחסית הוא הרצון העז של הציבור למוזיקה חדשה כל העת
(דרישה שנראתה גם בתקופת הבארוק). משמעות הדבר הייתה שלמלחין לא היה זמן
רב לחזרות לפני הקונצרט, ולכן היה צריך להתאים את עצמו וכתיבתו.
מכיוון שבתקופה הקלאסית זנחו את המרקם הפוליפוני של הבארוק, והכתיבה השתמשה בקול אחד עם
ליווי, המלחין שם דגש על סימני הדינמיקה והביצוע. הפשטתו של המרקם הפכה את הפרטים
הקטנים בביצוע לחשובים. מאותה סיבה הוכנסו ליצירות פתיחות מעניינות
ומקצבים אופיניים - מארש הלוויה והמינואט.
בנוסף, בתקופה הקלאסית חלה התרחקות
מההרגל הבארוקי להקדיש את היצירה, או כל אחד מהפרקים בה, לתיאור רגש אחד
בלבד. במקום זאת, האופנה הייתה ליצור ניגוד בין החלקים והפרקים ביצירה,
שהושג במגוון טכניקות: מעבר ממינור למז'ור; מקצביות לקצב איטי יותר, שירתי; ובעיקר
מעבר לאזורים שונים בהרמוניה. קטעי מעבר הפכו לחשובים יותר
ויותר, כשהמלחינים החלו להקדיש יותר תשומת לב לקטעים אלה, הדגישו
אותם, ואף בנו את המתח בציפיית שווא רק כדי להוביל את היצירה דרך קטע מעבר
לכיוון חדש, במקום להגיע לפתרון המיוחל.
מלחינים מרכזיים בתקופה הקלאסית:
-קרל פיליפ עמנואל והך
-לודוויג ואן בטהובן
-וולפגנג אמדיאוס מוצרט
-ליאופולד מוצרט
-פרנץ שוברט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
