עמוק בדופלבוק

סיפור חייהם הלא כ"כ עצוב שני תיכוניסטים . התדרדרותם הבלתי נמעת לבירה בכלל ולדופלבוק בפרט. בלוג זה שלא לוקח את עצמו ברצינות יתפוס את תשומת ליבן של כל הבלוגריסטיות בנות ה12 שחשות צורך עז במחוך :) אה כן.. וגם של שאר האנשים שלא חשים צורך במחוך. LOVE N' PEACE

כינוי: דופלבוק

בן: 37

RSS: לקטעים לתגובות

3/2008

דופלבוק חוזר. בוגר ומיוסר מתמיד... או מלפני שנה וחצי

התבגרנו, התפגרנו, כמובן שהתייסרנו אבל בעיקר חזרנו (או רק א-נחוי היקר לכם מכל, השאר חותכים היכן שהו.)!
וכבן סירבו להשאיר אותי אפילו רגע אחד בבצפר אחרי שסיימתי אותו. למרות שאפעם לא שאלתי אותם אם לבוא ומתי ככה שאני עדיין נכנס מדי פעם להתייסר עם יושבי הקיוסק הנאמנים למורשת.

קרעו ממני את הבגדים ונתנו לי דבר ירוק מגעיל שנקרא מדים. את הראש גילחו, את העגילים תלשו (חוץ מאלו שהם לא יודעים עליהם, כי מה שהם לא יודעים לא יכול לפגוע בי. טם טם טם!) וזרקו אותי למציאות הנוראה שנקראת צבא. מה אני עושה שם אין לי מושג אך ללא ספק הכאב קשה מכדי לשאתו לבד ועל כן אני משתף אתכם קוראי הנאמנים בסבל האין סופי, הלא הוא חיי.

מסכת היסורים שעברה עלי ועלינו בשנה וחצי ארוכה מכדי לספר בזמן המועט שיש לי... הו הזמן! בורח לי מבין האצבעות, כמו טיפות הדם הזוגלות מידי לאחר חיתוך סלט כושל. על כן לא אלאה אותכם בפרטים עסיסיים ואשאיר אותכם עם פוסט תמונות בו ניסינו לבצע התאבדות המונית בטביעה.

אני מתכונן לאקט, סמסמי פרידה לעולם האכזר

אני מתכונן לאקט, סמסמי פרידה לעולם האכזר

אני מתכונן לאקט. אסמסי פרידה מהעולם האכזר
אורי היה הראשון מבינינו.

אורי היה הראשון.
להית עולם אכזר.

להית' עולם אכזר.

ראש לסלעים. טרו.
ותזכרו. אם אתם טרו תחתכו. תאצבעות ברגל. כי האצבעות ברגל זה הוריד החדש.

נכתב על ידי דופלבוק , 23/3/2008 22:26
3 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

1,129

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדופלבוק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דופלבוק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה