I solemnly swear that I am up to no good

אין לי כוח לספר בדיוק מה קרה ואיך זה קרה, אבל בסופו של דבר אני אגיד שחפרתי על זה לאמא שלי עכשיו איזה חצי שעה.

זהו, מבחינתי הוא שרוף- יש בנינו חומה ואין לי על מה לדבר איתו, אז שלום ביי ביי.

וברוח שמחה קצת יותר, עוד מעט פורים, כבר יש לי תחפושת (לא מוכנה), ותחרות תחפושות להשתתף בה.

יהיה כיף זה בטוח, וגם דיברתי עם אמא של המסיבה בפורים ויש תגובה חיובית יחסית (מלבד השעת חזרה שעדיין לא כ"כ דנו בה).

לשם שינוי אני נשארת היום בבית, מחר אני אחרוש (בלשון המעטה) לפיזיקה, ואראה את סתיו (שהסתפרה ואני מתה לראות אותה כבר =]).

אז שיהיה סוף שבוע שקט ונחמד לכולנו, סעו בזהירות XD

~סופשבוע רגוע בגלגל"צ, רגווווע~

אין על התמונה הזאת, פשוט אין XD

להתחיל בזה שאין עבודה (או כסף), להמשיך בזה שרע לי בביה"ס, שהציונים שלי יורדים,

בזה שעוד מעט גם לחברים הכי טובים שלי אני ארגיש לא קשורה בגלל משהו מאוד ספציפי שאני לא מבינה למה לי לא מגיע,

ולסיים בזה שפשוט רע לי ואין לי עם מי לדבר על זה.

ואני ממש לא מבינה למה זה מגיע לי, עוד פעם תקופה כזאת, שפשוט רע.

חשבתי שיהיה לי זמן לחשוב עם עצמי על הכל, בגלל המבחנים שאני חייבת ללמוד אליהם ובגלל שעם גשם כזה במילא אי אפשר לעשות הרבה,

אבל אני מעדיפה פשוט לא לחשוב על זה ולא לדבר על זה, או שפשוט אין לי מצב רוח.

ולמה שתמיד אני אחשוב רק על זה? אני פשוט רוצה שמשהו יקרה כבר והכל יסתדר.

אין לי אפילו אופציות! רק מה שיש וזהו!

ואני לא יכולה להסתפק בזה כי רע לי עם זה.

בבית, בביה"ס, אצל חברים, אני מרגישה כל כך לבד שאני פשוט מתחילה לדבר עם אנשים שלא היו קרובים אלי ברמה החברתית,

פשוט לדבר איתם ולהזמין אותם לבוא איתי לכל מיני מקומות, כי אני רוצה ללמוד להכיר מישהו, כי אני רוצה שמישהו יכיר אותי.

אני פשוט רוצה לדבר עם מישהו ולהקשיב למישהו ואז יוצא שאני מדברת על הדברים הכי קשים עם אנשים שפשוט נמצאים בסביבה שלי, רק כי הם שם.

ועכשיו אין לי מושג כבר מה לעשות, בא לי לבכות מהמצב העלוב הזה, זה הפוסט הכי דבילי שאי פעם כתבתי כאן ואני לא מבינה למה אני כותבת אותו בכלל.

הרי במילא אף אחד לא קורא כאן! אני מרגישה כל כך עלובה עכשיו, והראש שלי מלא בשטויות שמתאגדות לחרטא אחד גדול, שאני באמת לא מבינה

למה זה מגיע לי?!