זה בערך כל מערך החיים שלי...
אני אעשה ככה וככה וככה- ובסוף אני אל עושה כלום.
וזה לא תמיד לגמרי אשמתי- כמו מה שקרה עם סמינר מדצי"ם.
חפרו לי על זה כבר שלוש שנים- שלוש שנים!!!- ובאמת תכננתי ללכת, אבל אז:
היה כל סיפור כנס ט' שלישי שלא יצאתי אליו בגלל מבחנן שבסוף נדחה,
אחרי זה לא הגעתי לראיונות בגלל מבחן,
אחרי זה היו ראיונות+השלמות למי שלא היה בכנס, וזה לא עלה כסף- רק מה, זה היה בראשל"צ, בלי הסעות, תגיעו לבד, ביום שבת.
אני חושבת שהעובדה שלאמא אין רכב ושאבא שלי לא הסכים לקחת אותי בגלל סיבות לא ידועות די תופסת כאן.
אז בסופו של דבר לא יצאתי, ומצד אחד- טוב לי ככה, כי זה לא שבאמת הייתי שורדת שם 12 ימים, אמא שלי לא סביר שהיתה באה לבקר, הייתי כנראה חוזרת חולה ומבזבזת שבוע של חופש גדול בלי לצאת מהבית, בטח הייתי ממש רוצה לחזור באמצע ובמילא לא תיכננתי להיות מדריכה כי אני פשוט לאמסתדרת עם ילדים קטנים- רק עם אלה מהמשפחה ואלה שאני עושה עליהם בייביסיטר, כי הם ממש קטנים ועדיין לא יודעים איך לעצבן אותי.
אבל מצד שני, אני ממש מצטערת שלא יצאתי... זה לא שהיו לי 1000 שקל מיותרים לזה, וגם עם סיבסוד של 50% לא הייתי יוצאת, אין מה לעשות, ככה זה, אבל רק בשביל ההווי של לא להיות בבית 12 יום, בשביל לנסות משהו חדש, בשביל להיות עם חברים שבוע וחצי וקצת יותר- רצוף, לסבול אותם וזה XD
רציתי לצאת בשביל המזכרת הזאת, בשביל החוויה.
אז זה לא יצא לפועל, עכשיו כולם חזרו ואומרים שהיה ממש טוב וכיף והכל... ואני לגמרי מפרגנת להם כי אני בחיים לא הייתי מוציאה מזה את ההנאה המרבית שהם הצליחו להוציא. ובכל זאת- אוף כל כך בא לי לצאת מכאן לאיזה שבועיים, לסוע לא יודעת לאיפה, כבר לא אכפת לי, לצפון, לדרום, אפילו סתם לעיר אחרת להתנחל בה קצת ואז לחזור אחרי שבועיים. בא לי הפסקה כזאת- זאת אומרת מהבית, לא מהחברים.
לגבי החברים, באמת, אני מרגישה שאני אל רואה אותם מספיק- היום אני אתקן את זה, אנחנו הולכים לסרט ^^
טוב, ממש נתפס לי הגב מישיבה על הכיסא המאוד לא תומך הזה, וגם כואבות לי האצבעות מהקלדה, אז אני פורשת.
רק תראו את זה:
שיר יפה ביותר, וגם השילוב עם הארוהי גאוני XD זה הזכיר לי כמה אני אוהבת OHSHC
נ.ב
יש לי את ה DVD של מקפליי "the greatest hits" ואין מאושרת ממני!!!
באמת, דאגי שותה שם טרופית תוך כדי שהוא שר "room on the 3rd floor" זה כל כך חמוד ^^