שזה מפחיד.
פעם היינו הכי קרובות בעולם, אבל זה היה ממש מזמן.
אחרי זה נפרדנו לכמה זמן, שמרנו על קשר, אבל נפרדנו, זה היה הכרחי, כנראה.
אחרי כמה שנים חזרנו לקשר טוב, מעולה אפילו, אבל אני כבר הייתי במקום אחר.
היא נכנסה מהר מאוד לחיים שלי והפכה לחלק חשוב מהם- סיימתי עם שלישייה אחת והקמתי אחרת.
בסופו של דבר, זה אל באמת עבד, השלישייה...
לקח לזה המון זמן להתפרק ולקח לי המון זמן להבין ששלישיות אף פעם לא עובדות, אבל בסוף נשארנו סתם חברות טובות.
בעצם, לא סתם, כי המסגרת החברתית ששתינו השתתפנו בה (ועדיין משתתפות בה) תמיד שמרה אותנו ביחד, והיא בהחלט חשובה לי בתור חברה.
היא לא סתם חברה, היא חברה מיוחדת, שהחיבור איתה זה משהו בריא בשביל שתינו.
בכל אופן, לפואנטה.
נכון לעכשיו, המסגרת החברתית שאנחנו נמצאות בה לא ממש עוזרת לנו להתראות, די באשמתי, והיא עדיין אחת מחמשת החברים הטובים ביותר שלי.
ועכשיו... קרה לה משהו כל כך נורא, ואני כל כך מבינה אותה, כי גם לי זה קרה.
זה פשוט כל כך מטומטם שעכשיו, כשזה קרה לה, אני מרגישה שאולי זה סימן-
שזה אומר שאני צריכה להחיות את הקשר הזה, לוותר על דברים בשבילו.
והאמת, שאני מתכוונת לעשות את זה, כי היא חשובה לי, ואפילו שהיא לא תגיד את זה, אני לא אתן לה לשקוע.
אני מתכוונת להיות שם בשבילה גם אם היא לא תבקש.
לקח לי זמן להתעורר, אפילו אחרי שהבנתי מה קרה לה, אבל אני לא מתכוונת לתת לה לאבד אותי ככה, אני לא מתכוונת לתת לי לאבד אותה ככה.
אני אהיה שם בשבילה, אני אעזור לה, כמה שאני יכולה.
כי אני מרגישה שאם אני לא אעשה את זה, אנחנו פשוט אף פעם לא נחזור להיות מה שהיינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
reniXD