זה הקשר, שאתן חברות שלי והייתן צריכות לבוא.
אז מה אם לא הייתן מרגישות קשורות?
ועכשיו, אנחנו באנו, ואנחנו באמת אל היינו קשורות, אבל באנו, הראינו נוכחות...
אומנם הלכנו מוקדם יחסית, אבל הראינו נוכחות!
הראינו שאתן חשובות לנו, הראינו שאנחנו אוהבות אתכן, סבלנו קצת (לא הרבה) בשביל שתרגישו שאכפת לנו.
אבל בשבילי שתעשו את זה? -לא.
והקטע, שברור שאחרי שהלכנו דיברתן על זה, ברור שכל החברים שלכן אמרו שאנחנו ככה וככה.
ו-וואלה? -לא אכפת לי מה הם אומרים, כי הם חברים שלכן, לא שלי, ואני יודעת שאתן קבילתן אותנו והבנתן למה הלכנו.
אבל מה שאני לא יודעת זה איך זה שעכשיו ידברו עלי מאחורי הגב- אנשים שאומנם לא אכפת לי מה הם חושבים עלי אבל עדיין-
כשאתן תצאו כאלה נשמות טובות, כשבעצם- אנחנו שוות, ואם כבר, אני אפילו עשיתי משהו, באתי.
אתן אפילו לא באתן! ולא ביקשתי כלום- כלום- רק שתבואו.
והמצאתן תירצוים ואני לא חשדתי בכלום- פשוט כלום- ועכשיו מסתבר שהיה הרבה מאחורי זה.
ובעצם- זה לא כזה מסובך, זה אפילו נורא פשוט, אבל זה כל כך מעצבן אותי שאני אצא כזאת אנטי-חברתית ולא אכפתית, ואגואיסטית,
כשבעצם אתן אפילו לא באתן, ואני באמת האמנתי לתירצוים ולכל זה, ואחרי שסיפרו לי, העמדתי פנים שאני יודעת.
ועכשיו, כשאני חושבת על זה, בשביל מה? מה יש לי להסתיר? שסמכתי עליכן?
זה אולי לא כזה סיפור גדול ואני יוצאת די דרמה-קווין, אבל כבר באמת אל אכפת לי, כי כמה שחשבתי שאתן לא תופסות ממני,
המשיכו להגיד לי ולשכנע אותי שזה לא נכון, רק בשביל שבסוף אני אבין את זה בדרך אחרת.
-אני אראה את זה עוד הרבה פעמים, וכבר ראיתי את זה הרבה פעמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
reniXD