תעודה בסדר...
זה לא שאני מתביישת בציונים שלי או משהו, אבל פשוט אין לי כוח להוציא אותה מהתיש שוב פעם ולכתוב אותם כאן.
בכל אופן, ממוצא 78, שזה לא טוב בשבילי או בשביל אף-אחד, כי בשנה שעברה היה לי 85 ו- 87.
ידעתי שזאת תהיה תעודה כזאת... מבחינה לימודית, הסמסטר הזה היה די מעאפן.
דווקא מבחינה חברתית אני מרגישה שהדברים יישתנו.
החברים הכי טובים שלי מדהימים, באמת שאין עליהם.
אני חושבת שאני מתחילה להיסגר קצת, גם בפניהם...
אם הם היו קוראים פה יותר או זה היה עוזר לי יותר, אבל אני לא חושבת שכל-כך, כי אני לא כותבת כאן הכל.
זא אומרת, אני כן, אבל פשוט לא במפורש...
היה לי קשה אפילו לספר לסתיו על מה שקרה, אבל חשבתי שאם כבר אני רואה אותה, אז שלפחות היא תדע...
קרו כל-כך הרבה דברים מתחילת השנה...
אני מרגישה כאילו שעברו לי שנתיים בלי ששמתי לב, כאילו, אבל הרגשתי טוב עם זה...
לא עם כל הדברים שקרו, כי קרו דברים שהייתי רוצה למחוק.
לפעמים אני מתגעגעת... להרבה אנשים מפעם.
למשפחה שהיתה אמורה להיות לי עכשיו.
פעם אני אכתוב כאן פוסט גדול על המשפחה שלי, תאמינו לי שיש הרבה מה לספר, אבל אני לא חושבת שזה הזמן המתאים בדיוק בגלל שלא הייתי רוצה שכל מי שקורא פה ידע כל-כך הרבה על המשפחה שלי. למרות שאני לא מאמינה שהחברים שלי כאלה, לא הייתי רוצה שככה ישפטו אותי...
באמת, לגבי החברים שלי... הם מדהימים והכל אבל אני באמת מרגישה שאני נסגרת.
אני אל יודעת אם יש לי כוח לספר להם בכלל איך אני מרגישה.
זה בהחלט לא משהו שהם עשו- זה דברים שקורים לי, ובגלל שאני לא רואה אותם הרבה, אין לי כוח להרוס לעצמי ולהם את יום שישי ולדבר איתם על זה.
וכשאני כן מדברת על זה אני מדברת כאילו כלום, כאילו זה לא חשוב לי...
אני לא יודעת למה אני ככה, אבל אני כבר לא מספרת להם הכל... וכל-כך הרבה דברים אני רוצה לספר, פשוט כבר אין לי כוח.
אני מריצה לעצמי את הסיטואציות של איך אני מספרת להם כל מיני דברים איזה מיליון פעמים בשבוע, מה הם יגידו, מה הם יחשבו, סתם, על כל מיני דברים שאני אספר, ואז, כשנפגשים, כבר אין לי כוח לדבר על זה יותר...
אני בכלל לא רוצה לחשוב על הדברים האלה שקורים לי יותר...
זה סתם מדכא אותי ומרגיז אותי, אז בשביל מה? זה לא שאני מוצאת פיתרון.
אני רק יושבת בחדר איזה שעה, בלילה, ובוכה, בגלל משהו שלא ישתנה בזמן הקרוב, ובמילא אני יודעת שאין מה לעשות- צריך לחיות עם זה.
בכל אופן, אני יוצאת עכשיו, אז בטח כשאני אחזור אני אספר על אחד הנושאים שמציקים לי ואולי גם על היציאה וזה...
כל-כך רציתי לראות את כולם היום, אבל האמת שזה סבבה גם סתם לצאת ככה, להתחרפן קצת, להתשתגע, לשחרר לחצים.
אני אחזור בטח יותר שמחה מכשיצאתי וכמה שיהיה לי קשה להיכנס לזה... אני אהיה חייבת לשחרר את זה גם כאן.
טוב, אז אני אצא עכשיו, כשאני אחזור אני אעשה פוסט, אם אמא לא תכבה ת'מחשב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
reniXD