אז היה לי שבוע קצת קשה...
קודם כל, הבנתי שאני בחיים לא אצליח לסיים את המתנה של תמיר בזמן, אז הכנתי לו משהו אחר, שבסוף, ממש בשנייה האחרונהב, כל מה שיכול להתפקשש במתנה- התפקשש, ובגלל שזאת אני, גם לא יכולתי לעשות הרבה לגבי זה.
אני כנראה אלך כבר על הרעיון הראשון להביא לו את המתנה המקורית בחלקים, גם זה יהיה בסדר...
בכל זאת, הוא ביקש את זה המון זמן.
היה כיף במסיבה שלו, יותר כיף מבשנה שעברה, למרות שטרטרו אותי כל דקה להביא אנשים, וגם בכללי הטרטרתי ממקום למקום בין האנשים כל הערב, אבל היה כיף כי ראיתי אנשים שלא ראיתי המון זמן (וגם את ראש-סיני XD), השלמתי קצת פערים (במיוחד עם אלכס שהציק לי עד כלות נשמתי), וקיצר היה סבב.
השבוע עצמו, בכל מקרה... היה קצת קשה.
עוברים עלי הרבה דברים עכשיו, שאני חושבת שאפילו תמיר, סתיו ואלינה לא שמים לב אליהם, כי אני לא רואה אותם הרבה.
עכשיו אני מתחילה לראות את סתיו יותר (כי נגמר הסמסטר, תודה לאל), ועוד מעט אני אראה גם את תמיר המון- כשההפקה שלו תגמר.
אבל אני עדיין לא יודעת איך לדבר איתם על זה...
אני מדחיקה את זה לאללה, אני לא מספרת על זה לאף-אחד, ויש לי כאלה התפרקויות לפעמים, ועוד ליד אנשים שאני בחיים לא אוכל לדבר איתם על זה, וא הם ישאלו שעתיים מה קרה ואני רק אתעלם מהם כי אני לא יכולה או רוצה לספר להם...
וקשה לי גם לדבר על זה עם החברים הממש קרובים שלי, כי הם פשוט אף פעם לא יבינו, וגם כי אני מדחיקה את זה מעצמי, אז בכלל.
אמא שלי אומרת שאני ככה כי אני כאילו באמת לא רוצה להיות במצב הזה... היא צודקת, וזה מרגיז.
אני פשוט רוצה שהשנה הזאת תגמר כבר כדי שהכל יסתדר... גם אז לא הכל יסתדר, אבל לפחות חלק.
טוב, נראה לי שזהו להיום... שיר סיום:
אבריל לאבין, כל-כך כיתה ו' XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
reniXD