לפעמים אני מזכיר לך מילה אחת יותר מדייתחייכי לי תקשיבי זה לא מאוחרלפעמים אני מרגיש כאילו זאת הפעם האחרונה כאילו אין מחרצריך לומר את המילה הנכונהותמיד את איתי מחכה שאחזור ואני כמו שיכור מתעלם מהאורמציירת תמונה שלי ושלךצבעים לבנים שמיים כחוליםלפעמים אני שומעת צלילים משוגעים כמו ליבך קורא לילבוא בין הגליםאני אולי מרגישה כאילו זאת הפעם הראשונהיום חדש מתחילצריך לומר את המילה הנכונהותמיד אתה איתי ברגע שטוב ליחושבת עמוק לוקחת מכחול מציירת תמונה שלי ושלך בצבעים לבנים שמיים כחוליםותמיד אתה איתיברגע שטוב ליואני כמו שיכור מתעלם מהאור מצייר/ת תמונה שלי ושלךבצבעים לבנים שמיים כחוליםאה....אה.....אה....או....או....
אה.....אה........
ולפעמים, כל פעם שהסוף מתקרב, הוא פתאום הופך למעין התחלה חדשה, למרות שבעצם הכל נגמר יש המשכיות.
הייתי 'ילדה רעה ' היום, אז קיבלתי סטירות לחי, הגיע לי. אני ביקשתי את זה.
הפעם, המשפט "יותר מזל משכל" הוכיח את עצמו ובגדול.
חוק מרפי אכן עמד להתרחש, אבל הוא נמנע D: .
כמעט ו....
אל תנסו אפילו, שני.
.I give up
?Happy
.God, you are so ugly
It's all about
.YOU
כל הזמן התמונה הזאת רצה לי בראש, אני לא יכולה לשכוח את זה.
זה רק מזכיר לי כל פעם כמה אני טועה, טועה לגבי הכל,
לגבי ההחלטות שאני לוקחת ולא עומדת בהן
ובעיקר כלפי עצמי.
שני.
עריכה-2:18
..::אחרי חודש וחצי::..
עכשיו אני באמת מאוכזבת מעצמי.
לא היו לי את המילים לספר אז שתקתי.
לא היה לי את האומץ לברוח אז נשארתי.
זה טוב להיות מסטול, ככה אתה לא זוכר כלום.
אני צריכה לשתות יותר. הרבה יותר.
אולי ככה זה יעבוד?
כי אל תיגע בי.
אל תיגע.
נכנעתי.
אולי זה בגלל הערק?
לא, זו אני הבעיה.
אני אוהבת לא אוהבת.
אתה בדיוק כמוהו.
בדיוק.
אתה אפילו נראה אותו הדבר.
מה הבעיה שלך?
מה באמת הבעיה שלי?
את מי את אוהבת?
אותך.
אתם לא תבינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
