=]

אני חייבת להפסיק לבכות.

אני לא ילדה קטנה.

צריכה להיות חזקה. או אפילו רק להראות שאני כזאת.

נו, למה אני לא מפסיקה לבכות? תעשו שאני אפסיק לבכות.

GOD, where are you? we need to talk.

please HELP me.

I cant take it anymore.

I DONT BELOBG HERE.

אני רוצה לעזוב את הבית.

גם אמא שלי רוצה שאני אעזוב את הבית.

אז אני כנראה עוזבת את הבית.

השאלה לאן....

הכל בסדר. לא לדאוג.

לעזאזל הופעות
אני שר לעצמי
מנסה להרגיע אותי
כשאני רואה אותך
אני כבר יודע
שהגמגום שלי
לא בא מהטבע

ואין מה לעשות הכל מתפורר
עשרה חודשים דכאון ועוד לא מתעורר

מסתכל על עצמי
איך השתניתי לי
השמחה נחבאת עמוק בעיני
עומד על אמצע הגג
ביום של חורף
ולא יודע אם כדאי
או לא כדאי

ואין מה לעשות...

אז השתיקה שלי הורגת אנשים מבפנים כי הם באמת אבל באמת מנסים להבין מה יש לי, מה עובר עליי...

אבל אולי לא רק הם מנסים באמת באמת להבין מה יש לי ומה עובר עליי, אולי גם אני מנסה......

אולי זה הקטע של זה שהלימודים לא משהו, אני באמת צריכה להתחיל לקחת את עצמי בידיים,והפעם, באמת לעשות את זה, בשביל עצמי, כי נשבעתי להיות משהו שאני אוכל להיות גאה בו, כי להיות אני זה לא כיף, זה סתם סיפור עצוב על ילדה שלא מצאה את הדרך...

או שאולי זו בעצם העובדה שאני עובדת כל הזמן? מסביב לשעון, לפעמים זה אפילו לא בשביל הכסף, לפעמים זה ,רק כדי לא להיות בבית, רק כדי לא להתעצבן, רק בשביל שלא יהיה לי עוד כאב ראש, עוד יסורי מצפון, עוד שקיעה ברחמים עצמיים על כמה החיים שלי באמת, אבל באמת מסריחים..

קבלו עידכון: במהלך הפוסט עצמו זה קרה! כן כן! יש לי כאב ראש! למה? עזבו...יש לי אמא סתומה.

או שאולי זו העובדה שכולם ביחד, ביחד עם כולם, מחובקים,מנושקים, מאוהבים , מחוברים ואיך שלא תרצו לקבל את זה -זה המצב.

כל יום נוצר לו זוג חדש.

ולחשוב שאני עדיין מאמינה שגם לי יהיה את זה....

אני לבד כבר שנתיים + , אפילו לכונפות יש חבר, אפילו לילדי כאפות יש חברה,

אפילו שזה בחורף, אפילו שזה בקיץ, אפילו שזה בכל עונות השנה.

ואני, אני עדיין לבד, אולי כי עדיין לא מצאתי מישהו שאני רוצה באמת?  אולי כי אני לא באמת רוצה למצוא מישהו באמת?

אני באמת מנסה למצוא למה המצב רוח שלי כזה, אולי אולי זה בגלל שאני מאכזבת את כולם?יכול להיות? 

יודעים מה? עזבו, כל השאר על הזין,

אני איכזבתי את עצמי, וזה מה שקובע באמת.....

באסה.

אני אוהבת - שונאת, לפעמים יותר אוהבת, לפעמים יותר שונאת, זה תלוי איך המצב רוח שלי באותו יום,

לפעמים אני אוהבת אותך בגלל שאתה שובה אותי בקסם שלך, בכמה שאתה חמוד וחכם, לפעמים אני חושבת שאני יכולה להסתכל עלייך שעות,

לתת לך הכל, אפילו את עצמי, רק תמשיך לחייך, תמשיך כאילו הכל באמת בסדר, כאילו לא קרה כלום, וכאילו אני עדיין מאמינה לשקרים שלך, כאילו אני לא יודעת הכל.

ולפעמים אני שונאת אותך, זה קורה כבר די הרבה, שונאת אותך סתם ככה, בלי סיבה, סתם כי בא לי, כי בא לי לכעוס, בא לי להכאיב, להכאיב לך.

שונאת אותך על מי שאתה, על השקרים, הצביעות , על הזנות, שונאת אותך שיש לך אופי כזה, שכולם אוהבים אותך כשאני כל כך שונאת, שונאת את העובדה שגם אם אני אעלם

לך מהחיים לנצח זה לא יזיז לך ולי זה ישנה את הכל, את הכל הכל.

אני תמיד אשאר שם במקום הזה.

לך כוסומק.

אני ממש מתגעגעת לרומי, ממש ממש.

שתקו זו אחת הפריקות...

שני.