^שוגסה עם סוכריות קופצות^

 כרגיל, חיי האהבה המסעירים שלי מציקים לי...

מתי, אלוהים, תגיד לי מתי תהיה לי אהבה? חבר? נשיקה? חיבוק חם?!

אני חייבת את הדבר הזה.

I hate my self!

יש לי כ"כ הרבה חברות יפות, חמודות ומצחיקות.

למה שמישהו אי פעם ישים עלי עין?!

למה שאני אדבר עם מישהו חדש פעם, שאף אחד לא מכיר [נגיד במחנה קיץ עם מישהו משבט אחר] לבד...

זה אופי מזויין מה שיש, זה מה שזה!

אני לא יכולה לדבר עם בני אדם שאני לא מכירה, או אפילו להסתכל בעיניים.. זה פשוט כזה חרא!

אוף! תמותי כבר יא' מפגרת!

אומרים שכשאת עצמך את הכי יפה, אז למה כשאני מתפוצצת מצחוק אני נהיית אדומה והשיער מתבלגן ואני [בטעות כמובן] מרביצה לאנשים...

ואח"כ בלילה עוד אני מדמיינת מין חבר מושלם כזה שיבוא בזמן שאני יושבת בגינה עם החברים וילדים מי' ויכסה לי את העיניים ואני אסתובב אליו בחיבוק ענק ונשיקה, ואז נלך משם כשכולם מסתכלים והבנים מי' יתחילו לשאול מי אני [כי עכשיו, אף אחד לא מכיר אותי..]

ונקשיב למוזיקה ונתנשק, ונצחק, ונתנשק, ונדבר, ונתנשק, ונתחבק.. אה, ושכחתי, נתנשק [אני רדודה כ"כ]..

כולם מסביבי מתנשקים, ואני מעודדת את עצמי שבגיל 14.5 הרוב לא מתנשקים, אבל זה כ"כ שקר!

לכולם יש סודות, והודעות שאסור לראות בפלאפון, ובנים שיש להן קטע איתם...

זה לא אמור לבוא מאלוהים, אלא ממני, ואם זה תלוי בי, אז אני אמות כרווקה זקנה עם 19 חתולים ג'ינג'ים מפגרים [כי הם מתרבים אחד בתוך השני].

אני שונאת את עצמי, פשוט שונאת...

אני חושבת שאני אמות לפני שיהיה לי בן זוג [תאונה, פיגוע או משהו כזה... אולי אונס, אמנם לא מוות, אבל טראומה שכזאת]

אני כזאת מגעילה, אוף!!!

אני כל הזמן אומרת "מעכשיו, את מתחילה עם בנים!"... חח, כן בטח, אני.. להתחיל עם בנים, יש בדיחות שלא מפסיקות להצחיק...

הבנים אמרו [לחברה שלי] שעוד שנה שנתיים אני אהיה מושלמת... הרבה זמן לא החמיאו לי ככה..

אבל עדיין!!!!!!!!!!

אוףףףףףףףףףףףףף זין שיט חרא! חבל... =\, באמת חבל...