the start of something beautiful

"פתאום כשלא באת,
אני רציתי כל כך,
ופתאום כשלא באת,
נעשה לי קר,
והדלקתי את האור בחדר הסמוך,
וחיכיתי לך שעות בלי אויר וגוף."

חשבתי לעשות קעקוע של משהו שקשור בטבע, ופתאום זה עלה לי לראש - עלה! עלה פשוט, מסובב טיפה הצידה (מין נטייה הצידה כזו), מוצלל בצדדים, ירוק כהה בפנים, קו האורך עליו והקווים שיוצאם מקו האורך לצדדים גם הם מעט מוצללים, אולי בצדדים גם סימני משב רוח קל או משהו כזה...תכל'ס - זה הטבע בהתגלמותו, אין יותר טבע מזה. קצת מעל השכמות, אמצע הגב העליון, נחמד כזה.

עכשיו - מישהו בא ואמר לי שזה ממש גיי וביאס אותי תחת. מה אתם אומרים?

יום מגעיל כזה.

יום שאף אחד לא מקשיב בו, יום שבו קל להאשים אותי בכלמיני דברים, יום שקל בו להתייחס אליי כמו אל זבל, יום שלאף אחד לא אכפת ממני בו, יום מגעיל כזה. זה באמת אחד הימים הכי גרועים מזה המון המון זמן וממש בא לי כבר לסיים אותו. אולי לפני זה ללכת לשדרה, לשבת עם סיגר ובירה - אבל בגדול, אני מת כבר לסיים אותו. מה שעוד יותר מפחיד - אני לא רוצה שהוא ייגמר, כי מחר ומחרתיים יכול להיות בדיוק אותו הדבר ואפילו יותר גרוע.

כן, כן - אני יודע, אופטימיות וכל הבולשיט הזה, אבל תכל'ס - מה זה כבר אופטימיות אם לא חלומות בהקיץ?...

אני באמת אוהב את החברה שלי, ואנ'לא יודע למה - אבל היה לי קשה לכתוב על זה פה משום מה ועכשיו זה פשוט זורם מהלב אל האצבעות אל המקלדת. היא לא קוראת פה - אבל זה לא משנה, כי אני אומר לה את זה כל הזמן, ואם זה מקום שבו אני אמור לדבר על מה שאני מרגיש - אז זה גם המקום להגיד את זה ולהרגיש טוב. מחרתיים אנחנו נהיה ביחד 7 חודשים ואני כ"כ רוצה להישאר איתה עוד ועוד ועוד, ולעבור איתה את תקופת הצבא שלי, ולעבור איתה את תקופת הצבא שלה, ולהיות ביחד עוד, ולחיות איתה, ולהגשים איתה חלומות, ולגדל איתה ילדים, ולחיות איתה עד הרגע שאמות - ואם אפשר, למות איתה יהיה מצוין. אני לא יודע עד כמה אצליח לתאר את הרגשות שלי אליה - כי תמיד זה יישמע מעט מדי לעומת האמת. אני פשוט אוהב אותה 3>