the start of something beautiful

זה קצת מבאס, שכ"כ רוצים דבר מסוים, שיודעים שהוא מה שיתן לכם דחיפה קדימה, שהוא יהפוך את החיים שלכם, שהוא יגרום לכם להרגיש טובים באמת - וברגע אחד קריר, זה נלקח ממכם ללא אפשרות חזרה.

בכל אופן, יבואו דברים אחרים...כנראה.

דיכאון,

עוד סיפור עצוב בגוף ראשון.

לא יכול כבר שני לילות לישון -

אז מה אתה עושה שם בחלון...

בגדול, החיים ממשיכים ואני משתדל לעודד את עצמי איכשהו. בעוד 4 ימים יש לי יומולדת - מה שאומר שבעוד 4 ימים אני חוקי ויכול לעשות מה שמתחשק לי (להשתלט על העולם ). סתם לא, אבל אני ככל הנראה אלך במהלך השבוע לעשות עוד עגיל באוזן ובמהלך החודש הבא אסע עם אלמוג לתל אביב לכבוד ה18 שלו ונעשה ביחד איפשהו עגיל בגבה (או שאעשה באף או משהו, אני עדיין בדילמות - אולי אעשה בשניהם, אבל אז זה סתם להתגרות בהורים).

פתאום זה בא לי בבום כזה - אני כבר לא ילד, אני בוגר לכל דבר. בוגר מספיק כדי להיכנס לכלא, בוגר מספיק כדי שההורים לא יקבלו כסף מהמדינה בשביל לגדל אותי, בוגר מספיק כדי ללכת לצבא, בוגר מספיק כדי להחליט אם ללמוד או לדפוק ת'בגרויות ולהישאר לישון בבית בזמן בגרות. לכלא אני לא אכנס - כי אני לא פושע, ההורים שלי לא צריכים כסף מהמדינה בשביל לגדל אותי - אח שלי בן 22 עוד מעט והוא מסתדר יופי, אלך בשמחה לצבא ובסופו של דבר,גם אשקיע בלימודים - אבל כל אלה קטנים לעומת העובדה שאני כבר לא אותו ילד משוגע, חייכן, מופנם - אלא בחור משוגע, חייכן, מופנם מעט.

היי - נשארו לי 4 ימים להיות ילד, לא?

צריך הרבה מאוד אומץ כדי לקפוץ מגובה של כמה מטרים על המון אנשים שאתה לא מכיר ולסמוך עליהם שינשאו אותך. אדי וודר אמיץ חושרמוטה.