אני חייבת לציין שאם זה לא היה מופיע כנושא החם, בכלל לא הייתי זוכרת שאמור להתחיל החופש.

אני כבר חודשיים בחופש, או כמו שאמא דואגת להזכיר לי "זאת שביתה, זה לא אומר שיש לך חופש ואת יכולה להתבטל"

בכל זאת, אני מוצאת לעצמי זמן להתבטל, כי אין טוב מזה, ליסוע לשם ללכת לפה, לחזור ב4 לפנות בוקר למיטה החמה,

לקום ב1 בצהריים, איבדתי תחושת זמן לגמרי, ימי שבת באים לי בהפתעה של "מה לאזאזל אמאבא עושים בבית בשעה כזאת?!"

ובכלל אני נורא רוצה לנצל את הפוסט הזה ולהביע הזדהות ודאגה כלפי ההורים שלי,

השביתה הזאת ממש לא מלטפת להם את החשבון בבנק, והמצב הולך וניהיה גרוע יותר בשלב שבו הבת השנייה (בת 9) שלהם

יוצאת לחופשת חנוכה, בגיל הזה היא עוד לא גילתה את ניפלאות הוודקה והגינה הציבורית, ולמען עתידה השפוי של כל האומה

הם נאלצים לחפש לה בידור. ומה? תגידו מה יותר מושך מהפסטיגל המדובר?

ולאחר חצי שעה של דיונים והצעות, הוריי הגיעו למסקנה שאכן שווה למכור כילייה, את ההונדה החדשה,

 ולמשכן את הבית, בכדי להפסיק את הבכי והצעקות ולקנות לה כרטיס לפסטיגל.

(אני לא חלילה רומזת שאחותי מפונקת, היא פשוט בכיינית כשלא מקבלת את מה שהיא רוצה).

ואני מצידי, חושבת שאני אבלה את רגעיי האחרונים עד סיום השביתה \ חופש בלעשות כלום.

הרי אני אלופה בזה, ומתי עוד בחיים תיהיה לי הזדמנות כזאת?

עוד שבוע חוזרים ללימודים, לחץ חולני של בגרויות, בחופש הגדול עבודות, השלמות, פרוייקטים, כיתה י"ב,

פרוייקט גמר, בגרויות בגרויות בגרויות, סיום הלימודים, השלמות השלמות השלמות, צבא, אוניברסיטה, ומפה והלאה ניגמרים החיים.

אז מתי עוד תיהיה לי הזדמנות כזאת?

אני נשמעת כמו מכונת קלישאות, אבל עצה מהלב

נצלו את הרגע

ושיהיה חג שמח

לנה.