קצת יותר מסוף שבוע באילת עם המשפחה

קצת תמונות

אנחנו משפחה קטנה ומאושרת

השנה ציפיתי יותר מתמיד לחופשה המשפחתית הקטנה הזאת

לקחת חופשת, לשחרר את המוח, לשבת עם עצמי בג'קוזי ולהירגע מהעולם

אבל דוגרי, מה היו הסיכויים שאני אסע לאילת ולא אקבל מחזור?

אז כמובן קיבלתי, אבל למזלי הצטיידתי בספר מעולה

ביליתי את חמשת הימים האלה בקריאה, ואני חייבת להגיד שהיה לי חופש מעולה

אך הזוי מעט.

זהו ממש לא ספר שאתה קורא על שפת בריכה של "קלאב הוטל אילת".

בקריאת השורות:

"יונתן כבר לא.

יונתן כבר לא יסניף ריח זיעה מתוקה, מהולה בניחוח שמפו עדין שכזה, בלילה ארוך של מין סוער וחיבוקים,

כמו זה שידענו כולנו בשבוע שבו חזרנו מלבנון, כשהכול נגמר. יונתן בכלל לא ידע שיצאנו מלבנון."

כל כך מכניס אותך לפרופורציות, במיוחד כשאתה שקוע בבועת החיים הטובים, כשהדילמות הכי קשות שלך

הוא צבע הלק וריח השמפו.

ספר קזה הוא כמו סטירה ממכרת, כזאת שמוציאה אותך מהאשלייה, ואז אתה רק יכול להודות לה.

הדחף הוא לנטוש את האקווריום המלוקק הזה, ולברוח להרים, להמשיך לקרוא.

"אם יש גן עדן" מאת : רון לשם

רומן מבעית ומהפנט, הכתוב כיומן אישי של מפקד צוות לוחמים במובלעת קטנה, הזויה וזרה,

עם חוקים משלה, מלכודי 22 משלה, ובוודאי שפה משלה.

חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו -

השנה האחרונה של צה"ל על בופור.

ממליצה ממליצה ממליצה

עד כאן

היה מעולה

לנה.