אולי זאת סתם תחושה, או אולי שזאת המציאות שאני חייה בה.
אבל הבנתי שמה שאת/ה רואה בעצמך זה לא מה שהאחר רואה
אלא משהו אחר ולא מובן .
אני כבר לא יודעת מה לחשוב או לצפות מאנשים
עכשיו אני במחשבות וכעס לגבי העולם..אני לא מבינה למה זה צריך לקרות
אומרים לאנשים פנוים שיום יבוא ויהיה לך מישהו/ שבאמת יאהב אותך
או לאנשים פגועים שזה יעבור
לפעמיים אני רוצה לחיות בשקט וברוגע
ויש רגעים שבא לי הכי להתפרץ ולהנות מהכול
ואין לי גם מושג למה התחלתי לכתוב את זה כאן..
הרי קשה לי גם לבטאות את זה אז אני עוד רושמת את זה
אני לא מבינה למה זה קורה לי ולמה זה קרה לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: