My journey to heaven
So take me as You find me, All my fears and failures, Fill my life again. |
| 2/2016
הילדה שזוכרת הכל
אתם יודעים מה מעצבן?
לזכור.
לזכור דברים קטנים וגדולים. דברים שנעשו ונאמרו מזמן וגם כאלה שהתרחשו אתמול.
דברים כאלה שאנשים אחרים שכחו אחרי שעה, אבל את? את זוכרת הכל.
לא רק שאת זוכרת, את גם הוגה בזה. חושבת על זה ברגעים הכי לא מתאימים. זה מטריף את מחשבותייך ולא נותן לך מרגוע. אבל זה רק אצלך ככה, כי כל השאר כבר שכחו.
וכשאת מדברת על זה עם אחרים הם שואלים אותך "את רצינית? זה קרה כל כך מזמן... ובתכל'ס, זה כל כך לא חשוב. למה את ממשיכה לחשוב על זה?" ואין לך תשובה.
והדברים הגדולים והקטנים האלה מצטברים וגדלים להיות גוש של מועקה שנורא קשה להסביר אותו במילים, אבל הוא כל כך מוחשי במחשבות שלך.
וכל המחשבות האלה על מה שהיה הופכות לפחדים בנוגע למה שיהיה. והפחדים האלה לא עוזבים אותך. הם כמו שמים פילטר שחור על המשקפיים שלך. וכל העולם נראה לפתע הרבה יותר קודר ממה שהוא באמת.
ואת? את ממשיכה לחשוב. המחשבות על העבר מתערבבות עם המחשבות על העתיד, ובהווה את פשוט לא מתפקדת.
ואת לוחשת לעצמך בשקט, שאף אחד לא ישמע "אלוהים, עזור לי. אני פשוט משתגעת." ותוך כדי את חושבת לעצמך ש-וואלה, את באמת משתגעת. זה פשוט יותר מדי עבורך.
ובדרך כלל את בסדר עם כל המחשבות האלה. את רגילה לזה. אבל כשזה בא בתקופה לא טובה - כשאת לא ישנה מספיק, או שאת בתקופת מבחנים, או לב שמחלים משברון, או געגועים לבית ותחושה שהכל גדול עלייך - או כשכל הדברים האלה קורים בו זמנית, ואת מרגישה שכן, זה יותר מדי גדול עלייך. אז, ברגעים האלה את מעדיפה לשכוח.
יש המון יתרונות בלזכור הכל. כי את לומדת היטב מטעויות. את תעשי הכל בשביל לא לחזור עליהן, ולו רק בשביל שהמועקה הזו שרובצת עלייך לא תגדל ולא תכביד עוד יותר. ואת רגישה ובאמת אכפת לך ואלה תכונות נפלאות, אלה תכונות שכל כך חסרות בעולם האדיש והאכזרי שלנו!
אבל זה גם מאוד קשה. ואת עייפה.
ועכשיו, תנסי להרגע. תמשיכי ללמוד למבחן ההוא. המחשבות תמיד יהיו שם. התקופה הרעה תעבור.
הכל יהיה בסדר.
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
