עוד תקופת חגים ראשונה, בשנה חדשה, עברה חלפה לה.
ראש השנה, יום-כיפור, סוכות, שמחת תורה...
מין רכבת הרים שכזו שהופכת אותך כל שבוע איזה לופ.. זה איכשהו היה כיף פעם אבל קצת איבדתי את זה.
איבדתי את האור שהיה פעם בחג זה או אחר ואיבדתי את ההרגשה הנכונה-
ההרגשה שמתלווה לכל חג או שבת מחדש.
מין שקט מחודש וישן שמשרה שלווה מוחלטת על כל מי שנכנס לבית-הכנסת-
או כל מי שרק מכיר בעובדה שחג היום!

אני זוכר את הבית הקודם שלנו-
זה היה בית ישן שכזה, שנבנה אולי בשנות החמישים ומשו.. לא, לא חמישים למדינה-
שנות החמישים לכל דבר!
הבית כבר העלה טחב והתפורר פה ושם.. אבל זה היה הבית שלי והריח של הבית שלי- זה היה ריח טוב, תמיד.
היה לנו אח קטן בפינת הסלון שבכל ערב שבת קר במיוחד היינו, אני ואחותי, מצופפים לידו בתוך איזו שמיכה שסחבנו מהחדר.
אני זוכר את הגחלים הלוחשות, כמה שעות אחרי שההורים גילו שנרדמנו ליד האח והרימו אותנו לכיוון המיטה.
אני זוכר שברגע שהרימו אותי פקחתי את עיני כדי לראות את האח מתרחק ואת אור הגחלים האחרונות שבתוכו נחלש.
הייתי עייף ושבע רצון- לא ממשהו מיוחד.. זו פשוט הייתה תחושה של טוהר, של ילדות מתוקה שכזו.

אני זוכר את פורים-
אני זוכר את התחפושות הבלתי-נשכחות שאבא ואמא הכינו לנו כל שנה.
אני זוכר שהתחפשתי לפנתר-ורוד, לשמש, לפרפר, לכותל-המערבי, לתפוז, למברשת שיניים, לפטיש..
כל שנה אבא ואמא היו פותחים בהכנות כחודש מראש..
אבא היה ממשיך אל תוך הלילה בהכנת תחפושות שכמותן לא נראו ואולי לא יראו- לא תחפושות שגרתיות לילד בגילי.
אני זוכר פעם את הדם שניגר מירכו שעה שגילה שאת סכין המנתחים, שבה השתמש לחיתוך ועיצוב התחפושות, הוא תקע בטעות ברגלו.
השכן שלנו, שהתנדב במד"א בזמנו, הוזעק לביתנו בשעת לילה מאוחרת כדי לגלות את אבי שותת דם.
הוא הגיע באותו שבוע לביה"ח ונעשו כ-8 תפרים בירכו..
זכור לי שבאותה שבת הוא נאנק בחוזקה כשבטעות ישבתי על רגלו הפצועה בבית-הכנסת.

סוכות-
החג שבו ידעתי שמחכה לנו התבשיל המיוחד של אמא-
עוף ממולא בצנוברים ואורז מומתק ולצידו- סלט חסה מאולתר עם רוטב חמצמץ.. ו.. צנוברים.
מוזר, אבל נראה שהמאכלים האלו היו חלק מהילדות שלי.. מין טעם נשכח שעולה כל פעם מחדש.
אני זוכר שההורים שלי כעסו עלי כל זמן שנכנסתי למרפסת דרך חלון חדר השינה שלהם ושמתי פני לכיוון הסוכה.
היה מצחיק לבחון אח"כ בתשומת לב את טביעות רגלי שהושארו על הקיר.
ואני זוכר- אני זוכר את הקישוטים ואת השכנים שבאו לבקר בסוכה.. מתוך מסורת ומתוך הנאה מרובה ואווירה.. אווירה מתוקה.

שמחת תורה-
דגלים מצויידים בכל מיני חלונות-נייר קטנטנים שנפתחו וגילו ספרי-תורה בתוך ארון קודש.
חצוצרות-צפצפה שהיו מוצמדות לדגלים אלו ואחרים על מנת לשעשע את הקטנים.
היה זה איזה-שהוא חג מתוק שתמיד הסתמן אצלי בעליה מרובה של "כל הנערים"
-כל הילדים שעדיין לא הגיעו לגיל מצוות נעמדו מתחת לטלית ענקית שנתלתה על כמה עמודים-
או לחלופין- נאחזה בידם של כמה גברים גבוהי- קומה.
זה היה מין רגע פרטי של כל אחד מהילדים שעמד תחת הטלית הזו, אף אם נשאיר את רגש הקדושה-משהו שנשארה באוויר.
והרגעים הללו הפכו אף יותר קסומים כשכל ילד קיבל מין שקית שכזו מלאה בכל-טוב לילדים, הרבה צרות להורים ו.. הרבה כסף לרופא השיניים.

ראש-השנה-
זו כבר הייתה חגיגה בפני עצמה.
למעשה- כל חג שנחגג אצל סבתא בר"ג היה חגיגה.
שהרי מעבר לכל ההרגשה של החג והבגדים היפים, גילינו משפחה שלמה מאוחדת תחת גג אחד- חוויה של ממש.
מצאנו את עצמנו תמיד ישובים מול שולחן עמוס בכל טוב ומלא במפיות, סידורי פרחים ונרות שצורתם תפוחים בדבש- ממש כאמיתיים.
מיד אחרי שסיימנו את "סדר" ראש-השנה.. סבתא ועוד כמה מבני המשפחה ניגשו למטבח והחלו להזרים מטעמים.
גילינו דגים, מרקים חמים וקרים וכל מיני קינוחים מתוקים שסבתא נמנעה לאכול, בגלל הסכרת.
והכי מתוק מהכל- ביצות הפתעה של קינדר שחולקו לכל הילדים לאחר תום הארוחה-
קינוח אחרון מתוק, אל מול מחאתם של ההורים
ולשמחתו של רופא השיניים.

החגים אצל סבא וסבתא בנתניה וחגים נוספים בכללם היו קצת שונים בתוכנם אבל אני מניח שעל זה רצוי שאפרט בפעם אחרת.
כל החגים הללו לווו כל פעם מחדש במין רגש כזה של.. התחדשות ושמחה פנימית.
אני לא יודע אם אלה היו הנרות שאמא הדליקה, המאכלים, בית-הכנסת או.. או שזו הייתה ילדות שכזו.
מין תמימות מתמשכת לאורך כל החגים והתקופה של אז- שהכל היה נראה פשוט כל כך וחסר כל דאגות.
אני זוכר את הריחות של כל חג ומגלה כל שנה מחדש שאיבדתי אותם.
אולי זה היה הבית הישן ואולי זה היה חלום נושן שמתעוררים ממנו כדי להתבגר.
אני רק יודע שאם הייתי יכול לבחור- לא הייתי לעולם רוצה שהתחושה הזו
תיגמר.

 זה התחיל אתמול בערב כשמאיה הגיעה אלי הביתה.. כמובן שהיא ישר התנפלה על המקרר בצעקות כדי למצוא חתיכת פחמימה מזינה [או שוקולד]
גל הצטרף אליה, אחרי חצי שעה לערך, בתואנות שווא שהוא "אינו רעב" [ולכן הוא טרף אח"כ שני סנדוויצ`ים בבית של גיא O_ס]
אם כך, נסענו לביתו של גיא.. דרומה.. חצי שעה, לא יותר.
חצי שעה של הזיות ללא סמים וצחוק מטורף שנובע מהעובדה שכולנו חברי פורום `סקס לנוער`.
אז לא- זה עדיין לא האורגיה שהבטחתי בכותרת אבל זה התקרב לזה.

הגענו לגיא.
חצי שעה חיבוק עם סיוני  שלי ועוד חצי שעה עם נמש ועוד חצי שעה עם גיא [ O_ס ]
כמובן שברגע שאני נמצא עם גל והמכונית אני חייב לאחוז בהגה
אז הגיע שיעור שלישי והגעתי להילוך שלישי בסבבה.
אבל רגע. אני מקדים את המאוחר.
סיון טענה בפני תמיד שכל הדברים הכי מוזרים קורים אך ורק לה תוך כדי נסיעה.
היא הוכיחה את עצמה.

שבע דקות אחרי שהיא נגעה בהגה מצאנו את עצמנו נאחזים בכל הכוח בחגורות הבטיחות כשמשפחת ארנבים חוצה לפנינו את הכביש.
סיון טענה שהם כרגע ברחו מהגטו לפי הקפיצות שהן נתנו על הכביש, אני טענתי מנגד שמדובר במשפחת ארנבים מתאבדים שמנסה לגרום למותנו.
בכל מקרה מאז היא לא עברה את ה60 קמ"ש.. וגם לא הפסיקה לרעוד
עצרנו בצד, החלפנו מקומות, הורדתי סנדלים, שחררתי קלאצ` ו... יצאנו לדרך!
כיכר, פניה, ישר, פניה, מגיעים לרחוב ו.. האוטו כובה.
אז מה לעשות.. על הקלאצ` של גל אי אפשר להתחרות- הוא הדפוק מכולם והכי קשה לשליטה..
החנתי את המכונית [וואלה.. חניה מושלמת- קיבלתי פידבקים!]

דיברנו עוד קצת, חיבקנו את מתן [פעם הבאה שאני אפגוש אותו אני אפרט עליו אני מניח.] ואז התחלתי לעצבן את גל שייתן לי לנהוג עד ליציאה.
הוא לא הסכים.
לקחתי את האוטו שלגיא והבנתי שאני שונא אוטומט.
אני יודע שזה יישמע כאילו אני מנסה לדלות את מירב התירוצים כרגע אבל-
זה שקיפלתי לו את המראה זה לא בגלל שאני נהג גרוע, זה בגלל שאני פוזל [זה יותר טוב?!??]
השעה הייתה 2 בלילה ואני כבר הייתי עייף- שדה הראייה שלי לצדדים היה מוגבל והצלחתי לדפוק את המראה.
תודו, אני מוכשר.

החלפנו מכוניות ונכנסתי למכונית של גל.. הפעם במושב האחורי הרחק מהקלאצ` המזוויע שלו.
רק שגיליתי שהושיבו אותי בין סיוני לנמש [ ]
מכאן הייתי צריך [בכיף!] ללטף שני ראשים ולהדביק נשיקה כל פעם ללחי אחרת בצד שונה.
אורגיה של ממש, לא?!
הורדנו את סיוני [חיבוק, נשיקה, ליל"ט] ואת נמש [חיבוק, חיבוק, נשיקה, חיבוק,  ליל"ט] והמשכנו לכיוון ר"ג.
זרקנו את מאיה בבית [אחרי עוד רצף של- חיבוק, נשיקה, ליל"ט] והמשכנו לבית שלי.
בשלב הזה גל זרק אותי מהמכונית תוך כדי שהוא נוגס חתיכות ענקיות בתפוח ירוק שמצא בתא הכפפות.
תגידו שהוא לא נפלא

אין לי מושג מה המקום הזה או מה אני אמור לעשות בו.

אני יודע איך לכתוב אני מניח... השאלה היא איך עושים את זה במקום הזה ושזה יראה טוב?

בכל מקרה.. אני שגיא [נעים מאוד באמת]

בעל עבר [לא-מי-יודע-מה] בתפוז בלוגים ודפיוצר חביב למדי בבמה

מעבר לזה יש לי זוג הורים מטורפים [כמו של כולנו]

חברים מטורפים [כמו שיש לכולנו]

חברה חדשה [לא לכולנו.. אבל אני עדיין אוהב את הסוגריים האלה.. ]

כל השאר כבר יאמר כאן עם הזמן כי כרגע אני צריך לפענח את סודות המקום הזה :-\

נתראה :-)