"להיות או לא להיות, זו השאלה"
משורר גדול ודגול תבע את המשפט הזה.
מהות שכזו, מרוכזת במשפט אחד שמעביר מסר- לעיקר החיים.
אם מתעמקים במשפט הזה, אפשר להבין ש"להיות" זה לא רק מושג- זו משמעות ודרך חיים.
בשביל "להיות"- צריך סיבה לחיות, מהי הסיבה?!
אני חושב שהסיבה היא אהבה.

בעולם של חומריות מתפתחת תופסים אנשים מדי יום את חשיבותה של הרוחניות ובריאות הנפש.
אנשים שרצים ממקום למקום וממהרים לעבודה, לעסקים, מוצאים עצמם מותשים, כיוון שלא השקיעו בעצמם או באחרים.
יש הרבה סוגי אהבות בעולם- חלקן טובות וחלקן רעות, תלוי בפרספקטיבה.
אבל אחת- חשובה לעצמנו, אנחנו חייבים אותה- לעצמנו.
אדם בעל אהבה עצמית, מטפח את עצמו ודואג לעצמו- הוא ישן הרבה, אוכל לשובע ומפחית בעצמו לחצים סביבתיים.
אהבה עצמית, מובן מאליו, היא דבר טוב במינונים נמוכים בלבד שמאפשרים "אחזקה עצמית שוטפת" ותו לא.
אהבה שכזו, כאשר היא עולה על גדול הלב- עלולה להביא ליהירות, שחצנות וחוסר איכפתיות לחברה-
לבסוף, אהבה עצמית מרובה, תביא לבדידות ולשגעון. שהרי הבדידות- מטריפה.

רבים מבני- האדם חשים צורך להרגיש נאהבים, רבים מהם חשים שהם צריכים לאהוב אדם אחר.
אהבה רומנטית, רומנטירה, היא האהבה שגורמת לעולם להתפתח ולבני האדם להתרבות.
קשרים בין- אישיים נוצרים כאשר נשמה נמשכת אל עבר נשמה אחרת- אל יישות מסויימת.
ויש שיאמרו שמדובר בחומרים כימיים וברצף אותות חשמליים שנפרשים במוח האנושי ברגע קליטת "מטרה" מסויימת.
הקשר הזה, הרומנטיקה הזו, מה שלא תהיה הגדרתה הנכונה- נפרשת הרחק מעבר לגבול של "בינו לבינה"
הרומנטיקה פורצת בימינו גבולות- "בינו לבינו" או "בינה לבינה", לרומנטיקה אין סייגים שכאלו והיא נוגעת בכל אחד ואחד.
פרח אדום, נשיקה או שוקולדים, יכולים להצית ניצוץ כלשהו שנרגש מהמחווה החומרית משהו הזו.
ניצוץ שמדליק את הלב והמוח ומלהיב אותם יחדיו.
האהבה הזו בד"כ תביא אור והבנה לחייהם של רבים ההשפעה שלה היא עצומה וחסרת גבולות.
חיים שלמים שמושתתים על חיפוש של אהבה שכזו או חיים שלמים שבנויים על אהבה שכזו.
מובן מאליו שסוג זה של אהבה חייב להיות בעל גבול אחד- לאהבה זו אסור לשייך אובססיה.
האובססיה לא תהרוג רק את האהבה- היא תהרוג גם את האוהבים שבה.
אבל ברגע שאהבה כזו פורצת ומתממשת- נולדים שני אנשים חדשים ונולדת הגדרה חדשה.

"התא המשפחתי"- זו הגדרה מורחבת לרומנטיקה, ההמשכיות שלה והמהות העיקרית שלה.
שני אנשים, אוהבים, מאוהבים, נישאים אחת לשני. הם מגשימים חלום, מטרה וייעוד יחד במעמד גדול אחד.
משפחה היא אהבה מפותחת, מחוייבת לחוקים. חוקים של צמר גפן מתוק אבל חוקים לכל דבר.
אלו חוקים שבלעדיהם- התא הזה ייקרוס וייחד איתו, לעיתים, הרומנטיקה שהחלה את התא וממשה אותו.
אהבה שכזו היא מסובכת ורגישה. אך היא הכי יפה מבין כולן.
אהבה שכזו היא אהבה שקמים אליה כל יום בהרגשת אושר בלתי פוסקת, אהבה של ייעוד והגשמה שמתממשים כל יום מחדש, שוב ושוב.
המשפחה היא המטרה שלנו, כך אמרו פילוסופים גדולים בעולם..
אני, שקטונתי מהם, אומר רק שטוב תמיד לאהוב את כולם.

"לאהבה יש ייעוד והייעוד הוא- אהבה"
לא, זה לא פתגם של עוד משורר דגול, זה הפתגם של החיים, המנגינה שלהם ומהותם.
כל אחד מאיתנו מונחה בחוטים דקיקים שמושכים את לבבותינו להתאחד לפעמים.
כולנו יחד חייבים להיות בשלב אחד בחיינו- או אוהבים או מאוהבים.
ייתכן שזהו רצף של אותו חשמליים וחומרים כימיים שנפרשיפ בהדרגה במוח האנושי- ייתכן בהחלט..
אבל, לדעתי, התחושה הזו כה נפלאה שהצורה שבה היא נוצרת- כבר לא חשובה.
הדבר היחיד שכן חשוב ומנחה אותנו כאן- זו האהבה.