 כינוי:
בת: 33 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
פאזל
העולם הוא כמו פאזל.
החלקים מפוזרים על הרצפה הגדולה של החיים, והאדם לבדו צריך למצוא את החלקים ולחבר אותם אחד לשני. לעתים אנחנו מרימים את החלק הלא נכון, לעתים מתעקשים שחלק מתאים במקום שהוא לא, רק כדי להווכח לבסוף שטעינו. לעתים שני חלקים נראים לנו זהים לחלוטין, ורק כאשר אנחנו מנסים להרכיב אותם אנחנו מגלים עד כמה שונים הם.
העולם הוא כמו פאזל.
כל אחד מרכיב אותו אחרת. יש אלו המתחילים מהמסגרת, קודם תוחמים את החיים ואחר כך ממלאים אותם, גם במקרה הזה יש טעויות, אך בסופו של דבר אתה מגיע למטרות שנקבעו מראש. יש אנשים המרכיבים בחלקים-עשרה חלקים מתאימים פה, חמישה אחרים שם, ורק בסוף מחברים את קטעי הפאזל השונים, אך זאת שיטה אימפולסיבית, שכן בתחילה אתה לא רואה כיצד חלק אחד מתחבר לאחר. יש כאלה הבוחרים חלק אחד באקראי, וממנו מרכיבים את הפאזל כולו, ובסופו של דבר אתה לא יודע מהיכן התחלת.
לכל אדם הפאזל שלו, כל אדם מרכיב את הפאזל בקצב שלו, מנסה חתיכה אחת אחרי השנייה עד שהוא מוצא את הפיסה שתתאים ביותר לזאת שלצידה, והפאזל המושלם הוא תמונה יפהפייה. למרבה הצער, יש כמה מהם שנכנעים באמצע, עוזבים את הפאזל ונותנים לו להעלות אבק, בתקווה שאולי ירכיב את עצמו, אחרים מוותרים אף יותר, ובאימפולס של הרגע, או מחשבה ארוכת שנים, הם הורסים את הפאזל, קורעים אותו לחתיכות. הם לא יודעים שאין איש שירכיב אותו בשבילם.
היום הוא היום בו ברחבי העולם אנשים יושבים ואינם אוכלים, הם אינם שותים, הם מתפללים ומחכים לתשובה. השבוע האחרון מיועד היה לבקש סליחה מכל אלה שפגעת בהם. אך מה עם אלה שלא ידעת לבקש מהם סליחה? האם תפילה לאל תשכיח מהם את הפגיעה? האם תפילה יכולה להקהות את הכאב? האם הרעב והצמא יכולים לכפר על אדם שנפגע?
אני לא צמה ביום כיפור, אני לא ביקשתי סליחות. אלה מהאנשים שרציתי לכפר על הפגיעה בהם, כבר כיפרתי. אלה שלא, הייתה זו הבחירה שלי. אינני שואפת כי העולם יאהב אותי, אני לא מחפשת מחילה. גם אני הרכבתי חלקים לא נכונים בפאזל החיים שלי, ואם ביקשתי זאת ואם לא, הטעויות שלי פגעו באנשים. אולי זו תפיסה אנוכית, אבל אם לא הצלחתי, או לא רציתי לכפר על מעשיי, לא אעשה זאת. אני כאן כדי לבנות את הפאזל שלי, כדי לשים את החלקים הנכונים. פגעתי באנשים, אנשים פגעו גם בי. אלו אשר לא טרחו לבקש ממני סליחה, עייפתי מהם. אני לא מחכה שיתנצלו, אני חושבת כי חשבון הנפש שלי הוא ענייני הפרטי, ואין זכות לשום אל להתערב בו.
אני תוהה, אולי זה לא כך בקרב הצמים החילוניים, אך בקרב הדתיים-האם משום שאתה מוכרח לרעוב, משום שאתה מוכרח להתנצל, יש בכך ערך? האם החובה היא זאת שתקנה לך מקום בגן העדן המיוחל? או שמה הרצון החופשי, ההשלמה שלך עם עצמך.
אינני מושלמת, מעולם לא טענתי להיות. יש בי הפגמים שלי. כמו כל אדם אני פוגעת, אני רומסת את שעומד בדרכי, אני משלחת חצי תוכחה בעולם. אך אני גם נפגעת, נרמסת, ומחוררת מחצי התוכחה של העולם. איש איננו מושלם, אם אלו אשר פגעו בי ייסלחו משום שרעבו היום, אין בכך צדק. על מעשיי שעליהם רציתי לכפר-כיפרתי. ואין לי צורך ברעב, בתפילה או באל שיגידו לי לעשות כך.
את החלקים השגויים בפאזל הנחתי בצד, וכעת אחפש את החתיכה המתאימה. בבו הזמן, אחבר את החלקים שלא התאימו במקום זה למקום אחר.
הפאזל שלי אומנם איננו מרהיב ביופיו, אך הוא טוב לי, אני אוהבת אותו. וכיצד אני בונה אותו? פיסה אחר פיסה.
 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
