' תלמדי להפסיק לרצות את האריזות הנוצצות שריקות מבפנים, תתחילי לחשוב מה באמת טוב לך. '

' החומות שבניתי מתחילות להתפורר לי בין הידיים שגם הן חשופות כבר יותר מידי זמן. '

' זה מרגיש טעות אבל הרגלים רעים תמיד חוזרים לתקוף ובדיוק עכשיו את חשופה מאי פעם. '

' זה לילה של דמעות, והפסקת למנות את הסיבות לבכי כי זה דורש כח שכבר אין לך ממזמן. '

' חודש וקצת, אתה פשוט לא מפסיק לאכזב. באמת חשבתי שיש בך קצת מעבר לשטחיות מוחלטת. '

' היום גילית כמה אבודה את בהמון אבל כבר מאוחר מידי בכדי להחזיר לתוכך מעט חיים. '

קצת משפטים מבולבלים של רגעים מבולבלים שפשוט היה חבל לי לאבד את המילים..

אז דחסתי הכל לתזכורות של פלאפון טיפשי וניסיתי לגרום להן להראות עם טיפה עומק.

.. מה יהיה איתי אה ?

יום שישי בבוקר ואני מתעוררת מדפיקות של גשם על החלון בגג,

הרגשתי כמו ילדה קטנה שרואה את הגשם הראשון שלה, הוצאתי יד והכל נרטב לי..

אני מרגישה אפילו קצת אידיוטית.. אבל חיכיתי לגשם הזה כלכך הרבה זמן,

כי איתו יבואו דברים יפים. האוויר נקי והשמש מסנוורת.. וזה מחזיר המון תקוות שחשבתי שמתו בתוכי.

גשם ראשון, זה תמיד סימן להתחלות חדשות. התחלות טובות יותר..