שוב מזוודות קטנות פתוחות על המיטה שלי
אורזת את כל השקרים שכבר סיפרת לי
והסיפור אותו סיפור של מוות ופרידה
שלום געגועים להתראות לאהבה
הזכרונות מאחורי ישארו קפואים
חנות של מזכרות אקנה לי כמה חדשים...

ובטיסה אל תוך שמיים שצבועים שחור
אני נשבעת אף פעם לא להביט אחור
אתה וודאי ישן אז בטח לא תשמע אותי
אנ'לא בוכה צועקת ולא נשברת, לא חוזרת בי
החברים מאחורי ישארו שלך
במילא הם היו תמיד שם ורק בשבילך...

רבות הדרכים לאהוב אותך
ארוכה ביותר הדרך לשכוח
אהבנו עמוק
אהבנו פתוח
אבל הכי בטוח זה מרחוק...

בכל סיום יש התחלה של משהו חדש
ומרחוק אפשר לראות את זה לא מטושטש
האהבה שלך אלי היתה לאזיקים
סגורה בתוך קופסא
נשארת תלויה כמו בובת חוטים
הכאבים מאחורי ישאירו בי סימן
רבות הן הדרכים וארוכות...אבל לאן?

רבות הדרכים לאהוב אותך
ארוכה ביותר הדרך לשכוח
אהבנו עמוק
אהבנו פתוח
אבל הכי בטוח זה מרחוק...

שוב מזוודות קטנות פתוחות על המיטה שלי
אורזת את כל השקרים שכבר סיפרת לי
אתה וודאי ישן אז בטח לא תשמע אותי
אנ'לא בוכה צועקת ולא נשברת, לא חוזרת בי
הכאבים מאחורי ישאירו בי סימן
רבות הן הדרכים וארוכות...אבל לאן?

רבות הדרכים לאהוב אותך
ארוכה ביותר הדרך לשכוח
אהבנו עמוק
אהבנו פתוח
אבל הכי בטוח זה מרחוק...

כל מה שמחוק לא נוגע למה שאני חושבת..

ילד אכזבת אותי..

ילד שקרת לי..

ילד פגעת בי..

ילד?..

לא נראה לי...

אני כל כך מאושרת(:

אחרי תקופת הלחץ המטורפת שעברה עלי סופסוף אפשר לנשום!@#

כבר חסרות לי פחות שעות שינה..

אני חזרתי להתחרפן בבצפר כמו אז בכיתה ח'..

כל כך התגעגעתי לימים שחזרתי מהבצפר באטרף של אדרנלין וכולי צוחקת ומחייכת ולא יכולה להפסיק לצחוק..

אוי כל כך שמחה D:

הייתה חסרה לי התקופה הזו באמת שהייתה חסרה..

סופסוף מחייכת ורגועה..

-אופיר-

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל..

כמה עצב במשפט אחד..

אתמול בטקס שהיה בצופים בכיתי..

אני לא חושבת שבכיתי איי פעם ביום הזה..

זה לא יום שקרוב אלי (ואני מקווה שזה גם ימשיך כך)

לא איבדתי אף אחד (חס וחלילה שאני גם לא אאבד)

בכיתי קצת וזה עבר..

היום בטקס בבית הספר אמרתי שאני לא רוצה לבכות..

ובשלב מסויים נשברתי ראיתי את הילדה שקראה שהיא מתחילה לבכות ופשוט פרצתי בבכי כמו ילדה קטנה..

אני לא חושבת שאני עדין מבינה כל כך על מה..

אני חושבת שאף אחד בעצם לא יודע על מה הוא בדיוק בוכה..

על ילד שאיבד אב?

על אישה שאיבדה בעל?

על אב שאיבד בן?

על ילד שאיבד אח?

על אישה שאיבדה בן?

או על שבכלל היו מלחמות ושאף אחד לא רוצה אותנו פה ותמיד היינו שנואים ורדופים ותמיד ניהייה?..

או שהבכי הוא בכלל משמחה שבזכותם יש לנו עכשיו מדינה?..

בעצם עכשיו שאני חושבת על זה..

זה עצב שמהול קצת בשמחה כלשהי

בכי של עצב עם תקווה..

דמעות של כאב עם תודה..

אנחנו חייבים להם תודה וסליחה..

באמת מגיעה להם תודה עצומה לכל אלו שנפלו בקרב למענינו ואלה שסתם נרצחו בפעולות האיבה כי לא רוצים אותנו פה..

ובאמת באמת מגיעה להם סליחה על שהם מתים עכשיו בזמן שאנחנו פה ושהקריבו את חייהם ונרצחו..

מגיע גם למשפחותיהם אותו הדבר..

אז באמת לכל המשפחות השכולות ואלה שמלמעלה קוראים..

תודה וסליחה כל כך ענקיים!!33>

-אופיר-

שבזכותכם ובזכותם חיה פה היום!