לאחר תחנונים רבים מהחברות, הידידים, המשפחה והמכרים החלטתי שכן - אני הולכת לאודישנים לכוכב נולד 10, העיקר שיעזבו אותי במנוחה, אני שונאת תוכניות ריאליטי, מתעבת! אבל אם זה מה שצריך לעשות בשביל להשתיק את כולם ולהוכיח שאני לא מפחדת ממי שאני, אני אעשה את זה. הבוקר היה גשום במיוחד, ידיד שלי שגם הלך לנסות להיבחן נתן לי טרמפ - זו הפעם הראשונה שאני מרשה לנהג צעיר להסיע אותי על הכביש (ועוד ביום גשום שזה חתיכת סיכון).

הגענו למתחם האודישנים, בכניסה חילקו לנו מספרים. אני הייתי נבחנת מס' 154 - כן כן, מאות באים להיבחן שזה פשוט מטורף ! וזה עוד נחשב מספר מועט לאחר ש "The voice ישראל" עלו לאוויר וגם בעקבות הגשם וסופת הקור. לפי מה ששמעתי מחברה שלי, האודישנים הם לא מה שמאכילים אותנו בטלוויזיה, מדובר בכמה סינונים לפני המפגש עם השופטים האמיתיים עם אנשים מטעמם. 

נכנסנו לאולם גדול (מאחר והיה גשם האודישנים נערכו במבנה סגור) ולפתע אני רואה את הקהל מואר בתאורה של טלוויזיה, ובשורה הראשונה יושב מנכל קשת, הבמאי בכבודו ובעצמו יואב צפיר, מנכלי חברת "טדי הפקות" ולפתע נכנס בפתאומיות לא אחר מצביקה הדר שעישן סיגרים בזה אחד זה בצורה כפייתית. הלב שלי החל לפעום, מה הולך כאן לעזאזל?! ממתי כל האנשים החשובים הללו נמצאים בסבב הראשון של המיונים?! הסתכלתי על חברה שלי בכעס, אין סיכוי שאני עושה את האודישן הראשון שלי לעיניי המצלמות! הכל בגלל שהיא גררה אותי!

בהמשך נרגעתי שהבנתי שבסך הכל רוצים לצלם אותנו (ובאמת צילמו אותנו) לפרומו ולפתיח של כוכב נולד 10. אחרי צילומים מייגעים של שעתיים יצאתי לעמוד בתורים הארוכים שתמיד הייתי רואה בטלוויזיה, זה היה מדהים להרגיש זאת על בשרי - כל כך הרבה מוכשרים (בכל הגילאים!) עם חזון להיות מוזיקאים, כל כך הרבה אנשים שנראים כאילו יצאו מקטלוג אופנה, כל כך הרבה נבחנים וכל כך מעט מקומות בנבחרת. 

אז מסרתי להם תעודת זהות, תמונת פספורט, נשאלתי שאלות כמו "האם יש לך ניסיון בתחום מוזיקלי\טלוויזיוני?" , "האם את כותבת\מלחינה שירים?",  "מי הזמר שהכי השפיע עליך ומדוע?" וכו'. משום מה לא התרגשתי בכלל, למעשה עד לאותו בוקר בכלל לא ידעתי אם אני באמת רוצה ללכת, בסוף הלכתי על זה כי לחצו עלי, אבל אני חושבת שכוכב נולד היא קיצור דרך, ואומן אמיתי צריך לעשות זאת בדרך הארוכה, המייסרת והקשה. 

חלקו אותנו לקבוצות של כ50 איש, והכניסו כל קבוצה לכיתה אחרת שבה ממתין נציג מטעמם שרושם לעצמו הערות בזמן האודישן. אחד אחד עמדו במרכז הכיתה, כשכל המתחרים סובבים אותם, שרו וניסו להקרין משהו ייחודי, משהו עוצמתי, משהו שהוא יותר מסתם לשיר יפה - בכל זאת מדובר בסך הכל בתוכנית טלוויזיה. היו כאלה שגרמו לנשימתי להיעצר והיו שגרמו לי להרים גבה מההפתעה שבאמת יש אנשים גרועים שבטוחים במיליון אחוז שהם מדהימים. אני האחרונה בקבוצה שלי שקראו בשמה, עמדתי בביטחון, למעשה דיי שמתי זין על מה שיחשבו, באתי בגישה של "זאת תוכנית מטומטמת - ברור לי שאני לא אתקבל, אני שפויה מידי אז אני עושה את זה בשביל החוויה." 

מצד אחד האפתיות שהייתה לי כלפי התוכנית סייעה לי לא לרעוד ולהיכנס לפאניקה מיותרת, אבל מצד שני יכול להיות שהיא הסיבה שלא קיבלו אותי. כן, שוב שמעתי "לא" - קודם בלהקה צבאית, עכשיו כאן...זו השנה הראשונה שבה אני ממש נלחמת באודישנים על מקום נחשק למען קידום הקריירה המוזיקלית שלי ולא מוותרת כששומעת "לא".אז נכון, מעט התבאסתי שלא התקבלתי, לא חלילה מהעובדה שאני לא חלק מכוכב נולד וזה חלום חיי, אלא עצם העובדה שאשכרה ניסיתי להשתלב בתעשיית הריאליטי המכורה (כאילו בחייאת, התקבל זקן ששר ורקד שירים חסידיים אבל אני לא! ).

קיוותי שלמרות שאני לא רוצה להשתייך לזוהמה הזאת, ולמרות שברור לי מאליו שאני לא אתקבל...שהם יוכיחו לי שאני טועה ויתחננו שאני אקח חלק בתוכנית...אז קיוותי.

בלילה יצאתי עם חברות לחגוג במסיבה, רקדנו כמו מטורפות, דפקנו קצת את הראש עם וודקה-רדבול (אני מתאמצת לכתוב לכם כשאני מעט מסוחררת), שזה משהו שאני לא נוהגת בדרך כלל לעשות (לצאת ולהשתכר עם חברות) אבל משהו נדפק בי, ובכל התקופה החרא והעומס הכבד שמוטל עלי הייתי חייבת להשתחרר ולתפוס קצת ראש. לצערי נאלצתי לעזוב את המסיבה מוקדם כי מחר יש לי חזרות למופע המוזיקלי שלהקת בית הספר מעלה מיד אחרי פורים, אני מחוייבת למקצוע, אוהבת את המקצוע ומוכנה להקריב בשבילו המון.

הלוואי שיום יבוא והפנטזיה תתממש...

עריכה:

נו טוב, לתהילת עולם עדיין לא הגעתי, גם לא לפרסום דרך ריאליטי...אבל גם מומלצים בישרא זה משהו ! תודה כולם

במסגרת שיעורי פסיכולוגיה בבית הספר אני עורכת מחקר העוסק בזוגיות בבני נוער. 

כל אלה מכם שנמצאים בזוגיות מתבקשים לענות על שאלון קצרצר שלא מצריך ידע רב אלא בעיקר כנות.

השאלון הוא אנונימי וכל הפרטים שתמסרו יהיו לצורך המחקר בלבד.

לכניסה לשאלון אודה לכל משתפי הפעולה!