אם להגיד את האמת? צרות טיפוסיות כמו יחסים, עבודות ומבחנים זה ממש לא מדבר אלי כרגע, זהו כבר לילה שלישי ברציפות שאני לא ישנה כמו שצריך. אני אמורה להיות כבר רגילה לזה: נשמעת אזעקה, ללכת למקלט, לנעול את הדלת ולחכות שם - בום ראשון, בום שני, לחכות עוד קצת ולראות שאין גם בום שלישי ואחרי זה לצאת, ככה סתם בשיא האפתיות רק כי זו ממש לא הפעם הראשונה שאנחנו חוטפים גראדים על הראש, אבל כנראה שאני לא אצליח להתרגל לעולם.

אז כן, הבנתם נכון, אני תושבת הדרום וזהו כבר פוסט שני שבו אני מתעדת את חווית הפחד,והאימה שמטילה עלינו האזעקה, עם כמה שזה נחמד לא ללמוד כמה ימים בבית ספר, לא הייתי קוראת לימים בהם ב3 לפנות בוקר מקפיצה אתכם משינה אזעקה, או אפילו כשהיא תופסת אתכם באמצע המקלחת כשמוכרחים לרוץ (שזה מאוד מחליק ואפשר להיפצע קשה מזה)"חופשה", זה בולשיט. אני שונאת להיות במצב של אי וודאות, במיוחד שזה תלוי בחיים של המשפחה שלי ובחיי.

לפעמים אני מרגישה כמו ילדה קטנה שצריכה מישהו שיגן עליה, שיחזק אותה, שבלי המילה שלו ובלי החיבוק שלו אני לא אהיה שקטה. שוכבת בלילה על הגב מכוסה והדמעות זולגות מעצמן,המחשבות מתרוצצות - יש שקט הלילה. שקט שרועם באוזניי. אני מקבלת לפעמים טלפונים ואסמסים מעודדים ותומכים מחברים שלי מהצפון והמרכז (ההוכחה שיש כמה צדיקים בסדום שלא נמצאים בבועה התל אביבית) שמצליחים לגרום לי לחייך לכמה דקות ספורות, אך מי שהכי הצליחו לעודד אותי היו חיילים שאני מכירה שדיברו איתי בלילה והבטיחו לי שאין לי מה לדאוג, כמו מלאכים הם השרו עלי אווירה נינוחה ובתחושה שאני יכולה להרשות לעיניי להיעצם כי הם שם, לוחמים בגבורה.

15 בתים נפגעו אצלנו היום, במקומות כמו שדרות בטח הנזק הוא רב יותר, אבל כשמדובר בשדרות "זה בסדר, הם כבר רגילים לזה" - וכפי שהבנתי מהניסיון שלי, אין דבר כזה להתרגל, או שאתה אפתי מההתחלה, או שאתה טיפוס חרדתי או שאתה אדם ממוצע שנלחץ אבל מצליח לקבל את העניין בפורפורציות. לצערי סיבוב ההופעות של המחזמר שבו אני משתתפת נדחה עד לרגע שבו יאשרו כי אפשר לחזור ללימודים כרגיל, ועד אז אני עדיין הולכת לחזרות הגנרליות - כן כן, גם תחת מתקפה, זה מפחיד אבל זה חלק מהמחויבות שלי, אז באמצע חזרות נשמעות לפעמים אזעקות, יש צעקות של פאניקה, יש כאלה שבוכות ואני מצמידה אותן לחקי ומנגבת להן את הדמעות ויש כאלה שמדלגים למקום המוגן בכייף, כל אחד מגיב לכך אחרת. 

אני תוהה לעצמי איך המלחמה הזאת  תסתיים הפעם...אבל כמו הרבה דברים בחיים, אני מניחה שהכל לטובה בסופו של דבר, ומה שצריך לקרות יקרה.

שיר מתוך המחזמר: "אל תפחד" - אהוד בנאי, שיר שנותן תקווה גם ברגעים קשים.

תושבי הדרום, אני מחבקת אתכם וכל מי שפוחד ורוצה תמיכה אני כאן ומבינה לליבכם.