אני לא מרגישה שמישהו בכלל ממשיך לקרוא מהבלוג הזה, אז אני ארשה לעצמי לפרוק חופשי. השיגרה הזאת עושה לי רע, ממש רע. אני עמוסה מידי בשביל לעסוק בתחומים שאני אוהבת, אני עמוסה מידי בשביל להיפגש עם האנשים שאני אוהבת והמצב רוח יורד לטמיון. 

אני רואה בהפסקות את הזוגות בבית ספר מתנשקים ומתחבקים והולכים ביחד לכל מקום וזה עושה לי געגוע. אני קנאית, אני מודעת לכך ולא יעזור כלום. אני מקווה מאוד שהם מעריכים את הזוגיות הזאת ולא יימצו אותה אחרי חודש, כי את החבר שלי אני צריכה לראות פעם במיליון שנה, לשמוע פעם במיליון שנה וההמתנה המתסכלת הזאת בשביל יומיים של אושר יכולה להוציא אותי מדעתי. אך מצד שני, היומיים הקטנטנים האלה שעוברים כל כך מהר לנגד עיניינו שווים פי מאה מהחודש בקושי של הזוגות האלה.

אני כל כך מחכה לתקופת ההופעות... אני זוכרת ששנה שעברה (כיתה יא') זו הייתה השנה הכי קשה ועמוסה שחוויתי, ולמרות העומס הרב והמורים המטומטמים שאמרו לי ש"עם ציונים כמו שלך לא תזכי לתעודת בגרות! תפסיקי עם ההופעות ותתחילי ללמוד!" והורידו לי את כל המוטיבציה שהייתה לי - בסוף השתקתי את כולם. גם הופעתי במקביל ללימודים וגם הפצצתי בציונים! ההופעות הן רגעי האושר הקטנים האלה שאני אקח איתי לכל החיים. ההופעות האלה מנתקות אותי מהלחץ ונותנות לי להרגיש חייה. אם ביום רגיל אין לי כל כך ביטחון - בבמה אני אחרת. השנה אני מאוד מקווה שהשיגרה העמוסה והדרישות הרבות לא ייאלצו אותי לוותר על ההופעות - במיוחד לא בשנה האחרונה שלי.

לא משנה מה אני עושה, כמה אני חורשת - במבחנים הבלאק אאוט משתלט על מוחי. אני לא מהאלה שמשתמשים בזה בתור תירוץ "מוצדק" לזה שהם לא למדו מספיק, אני מהאלה שחורשים את החיים, מצליחים - אבל לא תחת לחץ. שקלתי כבר מספר פעמים לפנות ליועצת, אך כנראה שהאגו שלי לא מאפשר לי בכך. אני לא מוכנה לקבל הקלות של זמן ובחינות בעל פה,זה פשוט מרגיש לי כאילו אני לא מספיק טובה בשביל "להצליח בדרך הרגילה" וחוץ מזה לדעתי בחינות בעל פה מלחיצות יותר מבחינות מול דף בו המחשבות רצות ואני כותבת בקצב שלי כשאין זוג עיניים קרות המביטות בי במבט חסר סבלנות.

אבא עדיין בחו"ל, אמא חוזרת מהעבודה מאוחר בכל יום ואני ממלאת תפקידים רבים וחשובים בבית - נקיונות, סידורים, לדאוג לאחי הקטן ובקיצור לא פשוט. לא אחרי ימי לימודים מפרכים ומחשבות על הבחינות והעבודות הקרובות. שלא לדבר על העובדה שאני ממש חייבת למצוא עבודה בקרוב...

קשה יש רק בלחם? הלוואי שכך היה.