כשהייתי קטנה, אמא שלי הייתה מספרת לי אגדות לפני השינה. לא הייתי כמו כל הבנות שהתחברו אל הנסיכות או הפיות, התחברתי אל הסיפור "עליסה בארץ הפלאות" יותר מכל סיפור אחר. היום כשאני מביטה לאחור, אני מבינה גם למה התחברתי דווקא אל הסיפור הזה, ועד היום אני מוצאת נקודות השוואה ביני לבין הילדונת זהובת השיער.
בלי קשר לעובדה שגם אני בעבר הייתי זהובת שיער (מה לעשות שפה זה לא שוודיה, והשמש של ישראל מחריבה את שורשי הבלונד הטבעיים של הישראליות שאכן זכו לגנים המשובחים), אני מוצאת המון תכונות אופי זהות, והשקפת עולם שונה כשלי.
חולמנות ודמיון שופע - ממש כמוני, לעליסה לא הייתה בעיה פשוט לשכב על הדשא, לקרוא סיפורים, להמציא סיפורים משלה, ולחבר בעיניה צורות של עננים בשמיים ופשוט לשקוע במחשבות, אפילו שהיא עדיין ילדה קטנה. היא הייתה בוחרת להתנתק מהמציאות המכבידה ולשבור את הכללים באמצעות הבריחה למרחב החופשי שבמחשבתה, שם אף אחד לא יוכל להגיד לה מה לעשות.
סקרנות - לפתע כשראתה בפארק ארנב הלבוש בחליפה ואוחז בידו שעון כיס וממלמל שהוא מאחר, עליסה לא היססה לרגע ועקבה אחרי התופעה המעניינת והמשונה. גם אני דומה לה במובן הזה, אם יש משהו שאיני מעיזה לשאול, אני מחליטה לקחת פיקוד ולבדוק את העניין בעצמי. הסקרנות לעיתים גוברת עלינו וגוררת אותנו למקומות שלא רצינו להיכנס אליהם, במקרה של עליסה, היא נופלת לתוך בור עמוק שמוביל אותה אל מקום מסתורי שאין ממנו חזרה. במקרה שלי, פשוט מצטבר אצלי מידע שלא כל כך רציתי לקבל, ואני נאלצת להתמודד עמו כמו צלקת שחקוקה בזיכרון.
תמימות - באגדות ילדים התמימות היא אחת התכונות הבולטות אצל גיבורי הסיפור, אך בסיפור הזה תכונה זו מופיעה ממש בצורה מובהקת. עליסה מוצאת עצמה בחדר ובו בקבוק שעליו כתוב "שתי אותי" - מעט מהססת, אך מותירה לעצמה לשתות ממנו. הבקבוק מכווץ את גופה לגודל של נמלה, ולאחר מכן שמופיעה עוגה שעליה כתוב "אכלי אותי", היא חוזרת על אותה הטעות ואוכלת מהעוגה, והעוגה מגדילה אותה למיימדים עצומים.
נוסף על כך, כאשר עליסה מצליחה למצוא יציאה מהחדרים המסתוריים - סוף סוף היא נחשפת אל ארץ הפלאות, מקום יפייפה, אך עם חוקים מעט שונים מהעולם האמיתי. היא פוגשת בחתול מסתורי בעל יכולת משונה להיעלם, כובען מטורף שמוזג תה לתוך כוס ללא תחתית, תולעת שמעשנת נרגילה ועוד דמויות רבות ומשונות. למרות שכולם זרים לה, היא מעניקה אמון בכולם, מספרת על עצמה ועל כוונותיה, ואינה אפילו מעלה בדעתה לרגע, שאולי לא כולם באמת לטובתה, ואולי הם עוזרים לה מתוך אינטרס.
עליסה לומדת על העולם האמיתי דווקא מתוך "ארץ הפלאות" - היא לומדת שאסור להקשיב לכל אחד, היא לומדת שהיא צריכה להציב לעצמה מטרות ולדבוק בהן, היא לומדת להיות קשובה ללב שלה מצד אחד - אך מצד שני לא להתעלם מההיגיון (אירוני שהיא כל כך מנסה למצוא היגיון בעולם שאין בו כלל היגיון).
התפנית המפתיעה בסוף הסיפור, מציגה לנו שמדובר כמובן בחלום (למרות שבספר זה כתוב בצורה נרמזת - כך שמוטל ספק אם אכן היא חוותה הכל או שבאמת זה רק חלום). עליסה שכבה בפארק עם אחותה וכנראה נרדמה ונשאבה לתוך החלום.
"וכך היא ישבה לה בעיניים עצומות, מדמה שהיא בארץ הפלאות, אף כי ידעה שעליה רק לפקוח אותן שוב, והכול יחזור למציאות המשמימה".[שורה מתוך הספר]
עם כמה שאני חולמנית, בורחת לעיתים מהמציאות, סקרנית ותמימה - אני חושבת שזה מה שמוסיף לחיים שלי עניין. אני אומנם נפגעת יותר, ואני מהאנשים האלה שצריכים להיכוות בשביל לדעת להתרחק מאש, אבל לבסוף אני מגיעה לאותה מסקנה כמו כולם, רק בדרך משעשעת ומקורית יותר. חיים פעם אחת, אז אני חושבת שזה בסדר להתפרע עם המחשבות כל עוד נשארים עם הרגליים על הקרקע. 
עריכה: הוו וואו ! אני במומלצים שוב 
איזו הפתעה נעימה! תודה רבה לכם קוראים יקרים שלי על הפרגון והתמיכה! אני רואה שאני לא היחידה שהתחברה אל עליסה (עליזה/אליסה/אליס/איך שלא תבחרו חחח) בהחלט סיפור מדהים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יולי :)