מפריע לך משהו? תשתקי. תזדקפי ותחייכי, גם אם לא באמת טוב לך - ולמה? כי ככה העולם יקבל אותך, כך תראי יותר מושכת. אל תבכי כמו איזה ילדה קטנה ותתחילי לספר סיפורים, תמיד השמעי שמחה ועמדי בציפיות האחרים.

לבכות לא תורם אף פעם בכלום, לכן אל תצפי שכשתמותי יבכו בשבילך, את לא שווה את זה בכלל. החיים שלך מתנהלים כמו בתיאטרון - טונות של איפור וכבובה על חוטים את עושה מה שהאדון למעלה פוקד עלייך - "הרימי יד ימין ונופפי לקהל !" , "תחייכי! תראי שמחה עכשיו!" ואת פסיבית, פשוט עושה את המצווה עלייך - אחרת תזרקי למחסן עם שאר הבובות הישנות בין קורי העכביש והאבק ולא תשובי לאור הזרקורים עוד לעולם.

לרגע את מתאהבת וכל עולמך נעצר - את רוצה לתלוש את הלב שלך ולתת אותו לבחור שלך, אך את רואה שהוא אוחז בידו במשהו, משהו שנורא מזכיר לך את מפעיל הבובות שם למעלה, הוא רוצה לקשור אותך בכבליו ולהפוך אותך לבחורה המושלמת. לעיתים את מתבוננת במראה, ומזילה דמעה ואז נזכרת שאסור לך...אבל את שונאת את מה שאת רואה, את שונאת את עצמך.

לו לרגע חשבת לעשות מה שאת באמת רוצה, את מתחרטת. לו לרגע הפסקת להיות פסיבית והחלטת ללכת אחרי הלב שלך, לפעמים את חושבת שהיה עדיף לו היית פשוט מרצה את הסביבה (כרגיל) ושותקת. סך הכל כוונותיו של הבחור טובות, החבלים נועדו לקשור אותך אליו כדי שלא תעזבי, אך הוא אינו מבין שגם בלי זה את כבולה ברשת המשיכה הגשמית שלו.

אינך יכולה להתאים את עצמך לדרישות של כולם, לא משנה כמה את משתדלת ונכנסת לתסכול כשאת לא עומדת בכך. עם כמה שחשוב לך לרצות אותו, את צריכה קודם כל לחשוב על עצמך. את לא יכולה לאהוב את כל מה שהוא אוהב, את לא יכולה לעשות את כל מה שהוא עושה, את יכולה לפעמים להתפשר ולנסות דברים, אך את לא יכולה לתת לו לשנות את מי שאת מבפנים.

אולי את סתם עוד בובה על חוטים שגילפו ועיצבו אותה כדי שתראה מקסים, אך עמוק בפנים יש לך רגשות ורצונות ותחומי עניין משלך, וזה שאת בוחרת להסתיר את הבעיות ולחייך? זו בעייה שלך.

סתם פוסט כזה שמתאר את מה שאני מרגישה בזמן האחרון...תקופה שכזאת...

יש דברים שלא אמורים לכתוב, אבל יש דברים שלא יכולים להישמר הרבה זמן בבטן ומוכרחים לצאת.