חתיכת מטומטם.

זה מה שאתה, חתיכת מטומטם.

חושב שאתה תצליח לתפוס את שתינו;

חושב שאם רק תדבר איתי אהיה שלך.

אתה מדבר ואני מדברת, אתה הולך ואני הולכת.

אתה עושה לי פרצוף.

אני לא עונה. אני לא רוצה לענות.

אתה חושב שאתה תצליח לתפוס את שתינו.

אתה חושב נכון.

אני לא צריכה להגיד יותר מזה.

לך תזדיין.

אוקי, די הגזמתי בכותרת .

לא נעלמתי ולא בטיח , פשוט...

די נמאס לי מהבלוג .

אני לא הולכת לסגור אותו (אתם: שיט.) , אבל ירד לי הצורך לכתוב בו .

זה לא אתם - זאת אני .

(שתקו, תמיד רציתי להגיד את זה.) אתם באמת מדהימים!

מגיבים בתגובות כל כך מעודדות ומחממות ת'לב , פשוט לאנוס אתכם .

אני רצינית , הכרתי אנשים שאני כל כך אוהבת כאן .

נושא אחר -

הכרתי כל כך הרבה אנשים שלא זכיתי להכיר בזמן האחרון .

יענו , כן הכרתי אותם והיה "היי,ביי" ושיחות בmsn/icq אבל שיחות אישיות - הכי לא .

הכרתי ידיד שנהפך לידיד אחד הטובים שלי , אוך אני מטורפת עליו .

הוא עזר לי עם ידיד אחר שהייתה איתו בעיה , ואם הוא קורא את זה ויודע מי זה , שישמח D;

אני כל כך מתגעגעת לשכבה שלי . מחזור י"ח!

שנה הבאה זה כל כך לא יהיה אותו דבר ...

אז מה אם 40 מתוך 70 הילדים שהיו נכנסים לאותו תיכון שאני ,

אבל עדיין , זה לא אותו דבר .

אוך אני רוצה שנישאר ביסודי עד י"ב .

- פינת זיכרון לקורל. -

* לחסוך בהוצאות !

* לקנות מתנות לאבא , חן , רחלי ועוד רבים וטובים .

* לסדר ת'בית ולקבל כסף (מנקה? רר.)

* ארון - דרוש סדר now!

- שמתם לב ש ... ? -

* כל פוסט אני אעלה עיצוב חדש? ~חייבת לעדכן יותר!~

* יש עיצוב חדש & שם חדש לבלוג (heaven).

* אולי יש שביתה ב2.9 קולולולולולו !!!!!!!#

זה היה סתם פוסט חסר תוכן , כי ביקשו לעדכן .

אגב- הייתי בלונה פארק & עזריאלי & ים - היה פסדר .

( לצערי הגעתי בדיוק שהיה ת'מפגש ככה שהיה עמוס בוואנבי . וואי כמה נאצה יהיו עכשיו -.- )

קורל .

( גרר. זה כזה סקסי להיות מנומש=[ )

שיט! שכחתי.. - תודה למריאנה על הסמיילים&הכפתורים. 

הרגשה מוזרה.

בילבול (?).

פיספוס.

אני פיספסתי.

יכל להיות לי טוב, אבל כמו שאני מכירה את עצמי, אני לא יכולה שיהיה לי טוב.

הייתי חייבת ללחוץ וללחוץ, עד שבסוף הוא זה שיהיה אליי רע.

אולי זה רק עניין של גאווה (?),

הוא זרק לי מילה לא במקום, ואני התעצבנתי.

אולי לא?, אולי העדפתי לא להיפגע ולפספס מאשר לא לפספס ולהיפגע.

עדיין, ההרגשה המזוינת הזאת נשארת.

הרגשה של פיספוס,

פיספסתי את הרכבת האחרונה של היום.

ואולי אני יכולה להשיב אותה?

לרוץ במהירות לתחנה הבאה, לשלם על כרטיס ולעלות?

(אני עוד רוצה בכלל?, ארר.)

אולי עדיף שפשוט, אני אקח תחנה לרכבת שתיקח אותי לקצה השני?

לקצה שבו הוא לא יהיה.

כי נמאס לי שוב לבכות,

וכי נמאס לי שאנשים מרחמים.

אני רוצה אחד שייצחק איתי, ויחבק כשקר,

לא אחד שיהיה אדיש.

אחד שישמור עליי מכל רוע,

ולא אחד שידבר אליי כאילו אני לא יודעת מה.

אחד שיהיה פה בשבילי,

לא אחד שאני אהיה פה בשבילו.

אני רוצה מישהו.

זה לא התחיל מהיום.

אני כבר פאקינג חצי שנה מחפשת.

אומרים לי לחכות לתיכון. זין! לא רוצה לחכות.

רוצה עכשיו ומיד.

פשוט... רוצה. ):