אל תצפו לאיזה שייקספירית קטנה הא? (:
פשוט וקל, בתקופה רעה, כתבתי..
אל תזכירו לי אותו, אני מנסה לשכוח.
הדרך לשכוח אותו תהיה קשה, דרך בעלת קוצים,
אבל בסוף, הפרס יהיה שווה. כמו מיליון דולר.
כי זה מיליון דולר בשבילי.
יודעים מה? לא, לשכוח אותו לא אהיה מסוגלת.
אני לא אוכל לשכוח את האיש, השם והאופי.
לא אוכל.
אני מצפה מעצמי פשוט להישאר רגועה.
להתעלם כשאני רואה אותו, ולהישאר במקום שאני שומעת את שמו.
ככה יהיה הכי טוב; לי ולך.
אחרי כל האהבה - באות הצלקות ..
הן אוכלות אותך בעודך חיה ומשאירות בך
כל ליטוף, נשיקה, חיבוק מאותו אחד .
הצלקות האלה לא מגלידות , הן נשארות כמו שהן ,
כשכל פעם תראי אותו , הפצע יפתח שוב ושוב .
אתה יודע מה זה בשבילי לראות אותך?
זה לאגור כוח לפני, להראות פני קשוחה,
וכשאני חוזרת הביתה, לבכות שעות על הכרית.
צעקת עליי שאני אשמה, שאני זאת שהרסה את האהבה.
שאני זאת שהתרחקתי, שאני זאתי שלא אהבתי.
אבל דבר אחד אתה לא יודע שגיליתי - שאתה זה שלא אהב ראשון.
אתה זה שהרסת את האהבה העצומה שהייתה בגלל השקרים,
בגלל 'אני אוהב אותך, לא ניפרד לעולמים' , סתם קיוויתי ליותר.
אמרת 'אני אוהב אותך, ואם אני לא איתך אני מת' - אתה חי, סתם שיקרת.
הייתה לי מטרה בחיים,
והיא הייתה - שתתאהב בי.
היא לא התגשמה, ועכשיו אין לי מטרות,
אז להתראות.....
אני בוכה עכשיו,
נשארו לך שתי משאלות.
הרי זה מה שרצית לא?
לראות אותי נשברת.
אני כל פעם חוזרת הביתה, ובוכה מחדש.
החלטתי להפסיק לבכות, אני לא אתן לך לנצח.
כשאני אראה אותך - אני אצרח מכאב,
כשאני אשמע את שמך - אני אהיה עצובה,
אך לעולם, לעולם, אני לא אשוב לבכות עליך.
עברה תקופה מסוימת,
ולא חדלתי לשכוח.
לא יצא לי מהראש כל מילה שלך.
כל משפט אהבה, שגרם לי להתאהב בך.
כל חיוך, שופע חן וקסם.
כל מבט, כל ציור, כל שיר.
אבל כל אלה? רק זיכרונות שנשארו מאז.
אתה ממזמן כבר לא נשארת לי.
נעלמת לי כרוח, ביום של קיץ.
משהו מיוחד זה רוח בעונת הקיץ -
כך גם אתה; גם הבריחה שלך מוזרה.
בתקופה יפה, שהכול טוב, עזבת.
כשהכול היה שקט, הרעשת.
כשסוף כל סוף לא פחדתי שתעזוב - נטשת.
כשאביט בשמש - אזכור את החיוך שופע האור שלך.
כשאביט בגשם - אזכור איך גרמת לי להיות שלך כשבכית.
כשאביט בשתי לבבות - אזכור אותך בלב אחד, ואותי בשני.
וכשאביט בך? ארצה לשכוח הכול, אך לא אוכל.
חשבתי לי, והגעתי למסקנה שאני גם אשמה.
אולי אתה פגעת בי, אבל אני התאהבתי יותר מדי.
אני מביטה אל הכוכבים ומביעה משאלה,
אולי, סוף כל סוף, אני אהיה שלך?
יודעת שאני סתם חולמת,
שאני אצא כ"כ מאוכזבת,
אך לא אכפת לי דבר - כל עוד יש לי אותך.
ושוב אותם השקרים,
ושוב אותם הסליחות,
שוב לקום בבוקר, בלי שום ייעוד.
שוב בלי חשק לצאת,
שוב לרצות למות,
שוב זה נהרס מתוך גאווה -
ושוב התאכזבתי מאותה אהבה.
תגיבו אם בא'לכם, אבל אל תעתיקו.
היה לי היום מבחן באלגברה, וואי הלך לי רע..ממש רע. היה לי מעין בלק-אאוט, ואיבדתי את עצמי לגמרי.
לא עשיתי 4 שאלות, כלומר.. אם יצא לי הכול טוב, אני אקבל בסביבות ה74, וגם זה בספק. |;
אנ'לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון, באמת. הכול הולך לי קקי, כל החיים האלה כישלון ;[
אני רוצה חבר, אבל קשה לי לאהוב מאז.. כבר לא רוצה.
אני רוצה כ"כ לאהוב אותה, היא כ"כ חשובה לי, אבל קשה לי בגלל כל מיני דברים.. =/
אני חייבת ללכת לתיכון טוב, אחרת אני ארגיש שאיכזבתי את אמא, ועכשיו אחרי המבחן, אני אלך נראה לי לטיפולית.
אני מנסה לחייך, אבל אין לי לשם מה..
ביי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
