"יהיה טוב" נכנס חזק באנשים כאן.

אני מסתובבת המון בבלוגים אחרים (שיעמום יתר) ובכל פוסט דיכאוני התגובות הן: "יהיה טוב".

גם אווים בicq אני קוראת. גם שם, כל מי שמדוכא - "יהיה טוב"...

תפסיקו להגיד יהיה טוב. פשוט תפסיקו.

אנשים מחכים "שיהיה להם טוב" במקום להביא את אותו הטוב המפורסם אליהם.

תפסיקו לחכות. סעו על אוטובוס ותביאו אותו לפה. לא יהיה לכם טוב אם אתם תשבו רגל על רגל, שותים כוס קפה (במקרה שלי-תה, אני חולה.) ותכעסו על העולם שאותו טוב לא מגיע.

תצחקו תצחקו אבל הייתי רשומה כמו טיפשים רבים פה לקורס מיכא"ל (מיצוי כשרונות בלה בלה בלה). עזר לי או לא? לא יודעת.

בסוף השיעור ה6 המדריך גיא בא ואמר שהשיעור הבא יהיה השיעור הכי חשוב בקורס. שיבוא דוקטור מפורסם. מי שלא יהיה בשקט- יעוף.

עבר שבוע והגיע השיעור ה7. נכנסנו ולא ראינו שום דוקטור. רק המדריך גיא נכח בחדר. הוא הסביר שלדוקטור המפורסם קוראים דוקטור ל"ב: דוקטור לא בא (התברר יותר מאוחר.)

באמת, זה השיעור החשוב ביותר שלמדתי לא רק בקורס, אלא בכל החיים. אנשים מחכים למשיח (מטאפורה. במקרה אצלי הם מחכים ל"טוב").

המשיח/הטוב לא יגיע עד שלא נעשה מעשה. עד שלא נתפוס את הטוב בצוואר ונביא אותו לפה. בכוח או במוח, העיקר שיהיה פה.

לפני חודש גם אני קיוויתי ל"טוב" שיהיה פה. למרות השיעור במיכא"ל שעברתי.

פתאום, איך אני אגיד את זה, הבנתי שהגורל הוא שלי. אני משפיעה על גורלי. אני יכולה להיות בדיכאון כל החיים ולחתוך ורידים, ולעומת זה אני יכולה לשמוח הכי שיש, לעבוד במקצוע שאני אבחר ויהיה לי טוב בו ולחייך כל היום.

תעברו אדם אדם, ואני בטוחה ש99.9% יסכימו שהאופציה השניה הרבה יותר טובה. (ה0.1% בטח מפגר.)

אני רוצה להבהיר שמותר לבכות, מותר לצרוח ומותר להיות עצובים. אבל מול זה צריך להיות שמחים, ולחייך המון.

והנה, תראו אותי, הלכתי לישון ב6 בבוקר ואחרי שעה קמתי כי הייתי חייבת להקיא. המשכתי לישון, קמתי ב3 והקאתי שוב. לא אכלתי כלום, רק שתיתי קולה ו2 כוסות תה.

ובכל זאת? אני לא מחכה ל'טוב' כי למרות שאני חולה, טוב לי עכשיו. הו, כמה שטוב לי.

קורל, שמקווה שלימדה אתכם משהו.

נ.ב ,

מחקתי המון קטעים בארכיון.

כדי שאנשים שאני מכירה לא ייכנסו ויתמלאו במידע רב עליי.

אגב, אנשים לא משתנים.

לא יודעת איך זה קשור כ"כ לפוסט.

אנשים לא יישתנו בשביל אף אחד.