האומנם?

כמה שרציתי וכמה שקיוויתי - ויש האומרים שכבר השתנתי.

אין מאושרת ממני, באמת שאין.

כל כך ייחלתי לזה, לחזור למי שהייתי פעם.

להפסיק עם המזרחית והדיכאון <כן, אני יודעת.> ולהתחיל לחיות, והפעם באמת.

להיות עם מי שאהבתי להיות פעם, ולא עם מי שצריך להיות !

הייתי חייבת שינוי, שינוי בחזרה.

אז הלכתי לאימיול ומחקתי את כ-ל השירים שהורדתי והם במזרחית/דיכאון/בכיינות-כלשהי.

הפסקתי להרגיש רחמים על עצמי ולהאשים אחרים, נכון שיש כאלה שדידרו אותי, אבל אני? האשמה היחידה בהדרדרות. אני שנתתי להם לדרוך ככה. ואולי, מי שמכיר אותי יגיד "מה? ואדהפאק על מה את מדברת?!" ואני אבין שהסתרתי את זה טוב. יותר מדי טוב.

זה השתלם, הכול השתלם. כל הריבים עקב כך. כבר שבועיים שאני לא בוכה. <הישג!> אני רק מחייכת. ו... אוך כמה שטוב לי.

ליאוריק, ילדה-תאומה-שלי-בכל-מה-שקשור-לשנאת-אנשים-שמבקשים-עיצובים?

תודה על העיצוב המדהים .

אוהבת אותך הכי בגלקסייה. ^ ^'

את נורא נורא חושנית שתדעי לך 3>.

אוי שיט, פסטיבל בצופים ב7.

זאתומרת, שעוד חצי שעה בערך אני צריכה להתקלח.

נראה לי שאני אחביא את עצמי או משהו. גאד - 7.

גדוד שחר בהצלחה :)

" תראי עכשיו אני גדולה ,

תראי אני עוד כאן...

אני עדיין יכולה,

ויש לי את הזמן. "

ע י ד כ ו ן !!!!!1

הייתי חייבת לעדכן, הייתי ביציאה והיה חרא. פשוט חרא.

כל היום הוא לקח אותי לצד, אני שונאת אותו.

שישרף ושימות. די הוא כבר מת, לא פיסית, נפשית - אצלי בלב.

אני שכחתי ממנו, לא קורל. דיי. את לא תעברי את זה שוב.

זה לא מגיע לי. לא אכפת לי להישמע גאוותנית אבל נמאס לי לצאת מושפלת ומבואסת.

עכשיו הכול יילך לפי הכללים שלי. לא רוצים? לא צריך.

אני ומעייני החלטנו לקחת לעצמנו יומחופש מהלימודים -

ולהסתובב בפארק ראש העין. היה ליגה (:

שמחה שיצאתי מהלימודים לחופשה (גם אם זה לשישי-שבת).

קניתי שם משהו לפלאפון והוא כ"כ סקסי וכוסון ששוה לעשות אותו D;

יאי איך התלהבתי ממנו, קראתי לו דייויד - כן. גם לי בא להרגיש חו"ל:

ובקשר לפסטיבל - זכינו מקום 1, כלומר הם.

אוף, באלי לחזור |:

קניי.