הפסקתי לסבול , והבנתי שמעכשיו ,
אני שמה כזה זין על האהבה .
נמאס לי לבכות בגללו.
נמאס לי לבוא הביתה , ולהתחיל לצרוח מכאב ,
מכאב נפשי , שאוכל את כל כולי בתוכי .
זה לא נראה לעין הכאב הזה ... \ =
אתה לא שם לב כשאני רואה אותך , אני מתחילה לזרוח ,
שאני שומעת אותך , הלב מתחיל לפעום בחוזקה .
והפעימות האלה [ ??? ] הן הכי מרגיזות .
הן הורסות אותי , אבל אתה לא שומע ולוּ פעימה אחת .
אם היית שומע פעימה אחת לפחות , אולי הכול היה שונה .
אולי היית בא , ומחבק אותי באהבה , ומגן עליי מכל חשש .
אבל הפעימות הללו לא נשמעות , הן סגורות בחדרי חדרים בלב שלי ,
בחדר שנעול במפתח ענק שלא ייפתח לעולם ; מפתח שנעלתי וזרקתי לים .
ולא מעניין אותי איפה המפתח , לא מעניין אותי גם איפה החדר הזה ,
מעניין אותי רק דבר אחד : לשכוח אותך ................
לשכוח כל חיבוק , נשיקה , סטירה , כאב ממך .
לשכוח את השם שלך , את איך שאתה ואת איך שאתה נראה .
אני רוצה שתעבור ברחוב ואני לא אתרגש , שתקרא לי בשמי ולא אתמלא אשליות .

המאוכזבת, קורל.