הוא תמיד יסתכל עליך,

תמיד, בעיניים הכחולות הגדולות שלו,

יסתכל מהצד, יסתכל מהפינה, יפחד להסתכל.

מפחד שתראי אותו, שתשימי לב אליו.

הוא יודע, שאינך מסוגלת לאהוב אותו.

עבורך הוא היה סתם עוד אחד, עבורו היית עולם ומלואו.

אינך מסוגלת להקדיש רגע מזמנך, לשאול מה שלומו.

לא, את לא עסוקה, את נהפכת לכזו שמתחילים לדבר עליו.

כשרע לך, הוא תמיד היה שם, בא לנחם ולעזור,

שהיה לו רע? נהפכת בין רגע לבן אדם עסוק, שאינו יכול להקדיש את זמנו.

לא היה לו אכפת, הוא הביט בך פעם אחר פעם בעיניים הגדולות שלו, העגולות והמסקרנות..

מה יש באותן העיניים, שמושכות את הכול להביט בהן, את הכול מלבדך.

לא בטוח אם אי פעם שמת לב לעיניו, לאלה שבוהות בך יומם וליל ללא הפסקה.

חבל שלא שמת לב, אולי היית שמה לב ליופיו...

לפתע, משהו קרה, הרגשת ריקנות..

משהו היה חסר, משהו שהעמיד אותך על הרגליים, שסיפק לך את הכבוד.

היו חסרות לך העיניים שלו, העיניים הכחולות, הגדולות והיפות שבהו בך.

העיניים שלו תפסו מישהי אחרת, לא אחת כמוך, מישהי שכן תראה אותן.

את תמשיכי לראות את העיניים הפשוטות, אך לא באותו המבט כמו בעבר.

ולפעמים, את רואה אותו, והוא רואה אותך, מסתכל עלייך.

נעלמו לו העיניים הכחולות בשבילך, הוא הסתכל בך כמו אל סתם ילדה.

ואת? את עוד לא מבינה מה השתנה, מה לפתע חסר לך...

2007, שנה חדשה.

שנה טובה ומאושרת לכולם..

איזה שבוע עמוס יאלה.. :|

עיצוב חדש.