כל ערב אני חושבת מחדש על לעדכן, ומגיעה למסקנה שיש לי כרגע דברים יותר דחופים לעשות.
זה קצת חסר לי, הכתיבה והזמן החופשי שלי.
ואפילו עכשיו אני מעדכנת למרות שאני יודעת שאני צריכה לעשות דברים אחרים עכשיו.
אחר כך אני כועסת על עצמי שאני לא מארגנת את הזמן שלי נכון.
עוד לא סיימתי את הציור ההוא..
יש לי כבר שלושה ציורים שהתחלתי ואני רק מחכה שיהייה לי זמן לסיים אותם.
ביינתיים הם על המדף.
כל השבועיים האחרונים היו עמוסים בשבילי.
בזמן האחרון בקושי יש לי תיאבון, אני מכריחה את עצמי לאכול כדי שאמא לא תכעס.
אני שונאת את זה, זה גורם לי להרגיש כ"כ שמנה.
אני תוהה אם הלחץ הזה יגמר מתישהו.
אל תצפו לראות אותי פה בזמן הקרוב.
אולי סתם עידכונים שטותיים ותלונות על כמה שאין לי זמן לנשום.
על כמה שאני מרגישה שזה כבר חונק אותי.
על זה שאני פוחדת לחזור לשיגרה ובאותה עת מחכה לקבל אותה בחזרה.
על זה שהקיץ תמיד מעורר בי אי נוחות בהקשר לגוף שלי.
על זה שהעצמות שלי בולטות וזה כ"כ מכוער.
על זה שאני רוצה ללכת לים אבל לא רוצה ללבוש בגד ים.
על התיכון.
על אהבות שאינן.
דריה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Forbidden Snowflake