מציאות נפרדת.

עוד מעט חורף.

עוד מעט גשם, קור, שמיים מלאים בעננים אפורים רכים.

עוד מעט.

(:

לטייל בחוץ בגשם עם מעיל עבה,

להסתכל על הטיפות נוטפות, מכות בקרקע הלחה.

לראות ילדה קטנה, רצה וקופצת בשלוליות.

להריח את הרח המשכר הזה, של הגשם, של הדשא הרטוב.

להתחבק בכל הזדמנות- כדי להתחמם (או קצת יותר...).

לשמוע את המטר, דופק קלות על אדן החלון.

להתכרבל בשמיכת פוך, עם שוקו חם ולראות סרט טוב.

לדבר שעות בטלפון עם אנשים שאוהבים, כי קר ולא רוצים לצאת.

לקוות עוד שנה לשלג טוב.

איזה דבר נפלא זה חורף.

אני לא מבינה אנשים שמתבאסים כשהחורף מגיע- אומרים שהוא אפור מידי, קר מידי.

בשבילי חורף זה דבר נפלא.

שיהיה חורף מדהים לכולם!

3> מאיו.

יש לי פתאום הרגשה מוזרה כזאת,

שאני לא יודעת להסביר. זאת לא הפעם הראשונה שאני מרגישה אותה,

פשוט כבר כמעט שנה לא הרגשתי ככה.

אני לא יודעת לתאר את זה,

אולי אני שמחה, אולי זה איזשהו ניצוץ אהבה,

ולא משנה מה ההגשה הזו, היא נעימה.

הרגשה... 

פשוט הרגשה טובה.

(:

3> מאיו.

סליחה לכל מי שפגעתי בו.

סליחה למי שהעלבתי אותו.

סליחה למי שבטעות התעלמתי ממנו.

סליחה למי שעבדתי עליו.

סליחה למי שאיבדתי איתו את הקשר.

סליחה למי שהצקתי לו בשיחות מיותרות.

סליחה למי שהרבצתי לו.

סליחה למי שלא הבין את הבדיחות שלי.

סליחה למי שדרכתי עליו.

סליחה למי שהשתעלתי עליו.

סליחה למי שצעקתי לו באוזן.

סליחה למי שהרטבתי את כתפו בבכי.

סליחה למי שדחפתי במסדרון בניסיון להגיע לכיתה.

אני יודעת שאני חייבת למלא אנשים סליחה,

ואני מצטערת, אני לא זוכרת, אני לא רוצה לפגוע.

הסליחה הכי כנה והכי חשובה שלי שייכת לאיתמר.

סליחה. אין לך מושג כמה קשה לי. אני כל הזמן מתפטה להתקשר ולספר לך איזה דבר מרגש,

ואני נזכרת שאתה לא שם. בגללי.

אני עושה כל מיני דברים מפגרים, בלי מחשבה בכלל.

ואני מצטערת. אני מנסה להפסיק. זה לא בכוונה.

אני מקווה שתסלח לי. כי אני צריכה אותך. באמת שאני צריכה אותך.