מציאות נפרדת.

מטורף כמה סרטי אהבה, או סצנות אהבה, אפשר לראות ביום אחד.

זה לא שחיפשתי אותן, הן פשוט באו אלי.

מכירים את זה? שאתם בדיכאון יש שירים מדכאים, וכשאתם מאוהבים יש שירי אהבה..

אז עכשיו אני בדיכאון- בגלל אהבה. וזה הזוי כמה שהיקום או אלוהים או מי שזה לא יהיה- אוהב להראות לי כמה אהבה נפלאה.

אני רואה זוג ילדים קטנים, נהנים מהחיים ולא מבינים בכלל מה זאת אהבה.

לא מצליחים לתאר את התחושה, את הלב שדופק במהירות, את החיוך כשרואים את מושא אהבתך.

הם פשוט אוהבים, לא חושבים יותר מידי.

לא חופרים בתחושה הזאת,

לא מנסים לברר למה, ואיך, ועד מתי. פשוט חיים את הרגע, טועמים מהאהבה כל עוד היא שם.

אמרו לי הרבה פעמים- לעשות בדיוק את זה.

מוזר שילדים קטנים עושים את זה בקלות ואני נבהלת כל פעם שבנאדם מתעניין בי.

איך הייתם מרגישים אם היה לכם רגשות לבנאדם, והייתם מחזיקים ידיים בלי שישימו לב, מעבירים מבטים וחיוכים בבישנות כמו ילדים קטנים,

מתנשקים,

ואז שנייה אחר-כך רואים אותו מתנשק עם מישהי אחרת?

מול העיניים שלכם. לא מנסה להסתיר את זה. אפילו לא רוצה לתרץ למה ואיך.

פשוט הולך ועושה את זה.

ואחרי זה, לחזור לבית, לחדר שלך.

לדעת שיש שלושה צעדים ממך בקבוק וודקה.

לדעת שאתה נופל.

לדעת שזה כואב.

לדעת איך זה עוזר, לשתות קצת מהרעל הזה, רק קצת.

ופשוט ללכת לישון?

הבטחתי שאני לא אשתה. אני באמת לא רוצה לאבד אותך. אבל זה קשה.

חזרו לי הבחילות, הכאבי ראש והסחרחורות של פעם.

חשבתי שהרומן הדוחה הזה בינינו נגמר,

אבל לגוף שלי כנראה זה לא הספיק.

זה ייתכן שהגוף שלי מזוכיסט?

אני קצת נופלת.

אבל יהיה טוב.

קיבלתי בתנ"ך 95!!!!!

אני כלכך כלכך גאה בעצמי!!!!

כאילו, אני לא יודעת כלום בתנ"ך.

יאי לי. (:

וקיבלתי 80 במבחן בארףץ ישראל!!!

בשניים הקודמים נכשלתי, אז אני ממש שמחה.

הקיצר, נקווה שהמורים יראו שאני משקיעה.

זונות.

אה, עוד מעט מקבלים תעודות זהות!!!!!

ועוד מעט מורידים לי את הקוביות!!!

ואתם יודעים מה זה אומר??

סיידליפ!!!!!!!!!!!!!!!!

(: (: (: (:

חיכיתי מכיתה ח' כדי לעשות אותו.

הגיע הזמן!! (:

אני אתגבר. (:

לילה טוב, פה.

אני רוצה שכולכם תמותו.

אחד אחד תנשרו במורד התהום הארוכה הזו,

אל המוות.

אני רוצה שכולכם תבכו,

אני רוצה שירו בכם- ישר בלב.

אני רוצה לשמוע אותכם צורחים מכאבים מייסרים.

אני רוצה לראות אותכם מתחננים,

מדממים,

כואבים.

אני רוצה לעמוד מעליכם,

ולצחוק.

לדעת שמגיע לכם- ככה זה.

אני רוצה לראות אתכם מלבינים לי מול הפרצוף.

לראות את החיים נשמטים מגופתכם.

אני רוצה שתמותו.

אחד אחד.

יש לי מצברוח פסיכוטי קצת.

ובדמיונות שלי הכל מותר לי לעשות, אז למה לא לנצל את זה,

ולראות אותכם מתים?

כלכך נמאס לי.

מכולכם.

על מי אני עובדת?

אני לא התכוונתי.

באמת.

יצא ככה, דברים כאלו קורים.

אני לא רציתי, ולא רוצה.

באמת.

אין לפוסט הזה פואנטה.

באמת שלא.

פשוט...

רציתי לכתוב.

מותר לי.

לילה טוב, חיים.

כנראה.

כבר הלכתי לאיבוד בכל הרגשות האלו, בגללך.

פעם אני חושבת שאני אוהבת, ופעם שמחה שהתגברתי, ואז אני שומעת על עוד חברה שלך,

ומתכווצת.

זה לא אנושי שבנאדם אחד לא יוצא לי מהראש ובעיקר מהלב. כמה זמן אפשר להיתקע על אדם יחיד אחד?

אני רוצה לשמוע ממך מילות אהבה, אני רוצה שוב את התחושה הזאת של הביחד. אני רוצה שוב לחזור לפעם.

להיות האני הישנה, עם האהבה הישנה הזאת, שבערה אצל שנינו.

לפעמים נמאס להיות לבד. טוב, אז אני קופצת מקשר לסטוץ לסוג של קשר- רק כאב ראש.

עובדה שעדיין לא שכחתי.

התחושות של פעם, להתעורר בבוקר עם חיוך. לקרוא סמסים ששלחת לי בלילה.

לקרוא "לילה טוב אהובתי" ולדעת שיש שם מישהו שאוהב אותי ורק אותי.

עכשיו זאת רק אני והגעגוע. האהבה הלא אפשרית הזאת כבר התממשה אז, למה לא עוד פעם?

וזה ברור וזה שקוף, ואני בטוחה שהבנאדם המדובר יודע שזה עליו.

אבל לא אכפת לי. באמת שלא. אני ממילא לא רוצה להיכנס איתו לקשר. זה לא עבד אז, וזה לא יעבוד עכשיו.

כבר ממזמן התרגלתי לשמוע על האהבות שלך ולשמוח ולהיות שם בשבילך.

אני אתגבר יום אחד, אני מבטיחה לעצמי. אני יודעת שיום אחד אני אמצא אהבה שתמשך להרבה זמן.

אהבה כזאת שמשנה אנשים. שמשפיעה לכל החיים.

אני רוצה לטבוע ברגש הזה שנקרא אהבה, עד כמה שאני שונאת אותו.

כי אי אפשר לחיות בלעדיו.

לילה טוב, טחול.