מציאות נפרדת.

אוויר זה דבר נפלא, באמת.

איך אני מתגעגעת לחורף. לריח הזה שיש לו. לשמיים האפורים האלו.

אני לא מבינה אנשים שחושבים שחורף זה מדכא, או עצוב. כי חורף תמיד מעודד אותי.

אני אוהבת להתעטף במלא שכבות, ולשכב מתחת לשמיכת פוך, וללכת בגשם בלי מטרייה.

אני אוהבת את הריח הזה של דשא רטוב.

אין לי כוח לחכות לחורף הבא, זה מרגיש לי עוד כמה שנים טובות.

הקיץ הזה הורג אותי. דורש ממני לחשוף את עצמי. דורש ממני כלכך הרבה אנרגיות.

סוחט אותי.

אני טיפוס של קור, של גשם, של שלג.

ואני אוהבת את זה ככה. אני לא רואה שום צורך בקיץ הזה. אולי אני אחכים ואעבור לאלסקה.

אולי לא.

עוד מעט יא. עוד מעט בגרויות. ולחץ.

אני רק מקווה שאני אוכל לעמוד בכל זה, להגיע לחופש. להפסקה.

דווקא את החולצה האהובה עלי הוא הביא במידה הלא נכונה. ): זה כזה מדכא.

ברט, עם הפרח בפה.

מושלם.

כואב לי הגב, כנראה אני אקבל מחזור עוד מעט.

איכסה. מחזור. למה שמישהו שפוי ירצה לדמם פעם בחודש?

אפילו לא שאלו אותנו אם בא לנו. פשוט החליטו שככה זה יהיה.

"אלוהים שונא אותי רק כי אני אתאיסט" משפט גאוני.

להתחבר לאנשים זה לא בהכרח דבר טוב. זה יכול לשנות אותך.

"זאת לא מחלה."

מי את שתגידי את זה?

לילה טוב, מברשת שיניים.