מציאות נפרדת.

מה מוזר?-

שלא עדכנתי רק כמה ימים, ואני מרגישה שחודש לא ביקרתי בבלוג. אולי זה בגלל שקרו מלא דברים.

אולי לא.

עוד מעט בגרות אחרונה, ותעודות. נגמרה כיתה י'.

זה כזה מוזר לי, לא נקלט.

קודם כל- אני פאקינג בתיכון! אני מסיימת כיתה י'. אני עוד מעט בת 16.

אני?

חוצמזה, אני עוד חודשיים בערך כבר בי"א. אני לא רואה אותי שורדת שם.

לימודים. מבחנים. מתכונות. בגרויות. לחץ.

כאילו שיהיה לי זמן לחיי חברה, או לחיים כלשהם.

עמיתי, מחר או היום, התבלבלו לי הימים, בן 18.

זה כזה מוזר. הוא סיים בצפר השנה. והוא הופך למבוגר.

טוב, לא מבוגר. פשוט כבר לא קטין.

שנה הבאה אני לא אוכל להיות איתו בהפסקות. אני עוד אראה אותו בעיר וכאלה, אבל זה לא יהיה אותו הדבר.

ויהיה לי קשה.

אני יודעת שיהיה לי קשה, כי הוא זה שיודע את כל החרא שלי. איתו אני- אני.

ואיך אני אשאר אני כשהוא לא יהיה לידי? אל מי אני אתלונן? למי אני אספר שקשה? עם מי אני אצחק עד השמיים?

"הוא לא מת, תרגעי."

"טוב, זה מספיק קרוב לזה."

חה, הומו.

קצת קשה לי, אני מרגישה כאילו אני עוברת גמילה מסמים.

"תכניסי את זה טוב טוב לראש שלך, זה סם."

כנראה.

הלכתי לאיבוד קצת. אני כבר לא יודעת.

כל החברים שלי התבלגנו לי.

כל הרגשות התערבלו לי.

ונשארתי עומדת בפינה עם סחרחורת וכאב ראש, לא יודעת לאן לצעוד.

חושך.

אני חושבת שהוא נדלק עלי. אני כלכך כלכך מצטערת. אני לא יודעת איך זה קרה.

שידרתי לו משהו?

אני רק מקווה שהוא יבין ממני שלא מתאים. שאני רוצה מישהו אחר.

אני לא רוצה לפגוע בו, הוא כלכך חשוב לי.

מחשבת? מתכונת- 81. מגן- 88.

אני מרוצה. (:

לילה טוב, נקודת חן.