מציאות נפרדת.

אמרת לי פעם שאת מחכה לאביר על הסוס הלבן,

שאת מחכה לרגע שתראי את האדם שבשבילו נולדת עובר לידיך.

תיארת בפני אלפי פעמים איך זה יהיה, מה תרגישי, מה הוא יאמר לך.

איך תחייכי.

את אמרת לי שכל החברים שיש לך, ושיהיו לך, הם רק חזרה.

הם כולם נועדו בשביל שתדעי מה לעשות כשתראי את בחיר ליבך.

הם צעצועים.

אני רק הקשבתי, הנהנתי. לא רציתי לנפץ לך את האשליות.

לא רציתי להרוס לך את המחשבה שיבוא יום ו...

שתדעי כמה את טיפשה.

כי הרי את האביר שלך צריך לחפש,

ועוד אחרי שתמצאי אותו את תצטרכי לשמור עליו.

לטפח את הקשר.

והוא יבגוד בך, והוא ירביץ לך, והוא יעליב אותך.

ואת? את תהי עסוקה בלחשוב שככה זה,

הרי כל הקשרים שהיו לך עד עכשיו היו חזרה-

זה הדבר האמיתי.

תאמרי לעצמך בכל בוקר שאסור לך לאבד את מה שיש לך,

הרי הוא אוהב אותך. והוא מתנצל שהוא הכה אותך.

תאמרי לעצמך בכל לילה שזה לא כזה נורא שלא בא לך.

העיקר שהוא יאהב אותך.

את תמותי בלעדיו.

את תמותי איתו.

את תמותי בגללו.

אהבה?

לילה טוב, אשה מוכה.