מציאות נפרדת.

מצטערת שאני מפחדת. שאני טיפשה.

שאני מבולבלת.

הכל מבולגן אצלי ואני לא מבינה מה קורה מסביב.

עברתי תקופה כלכך ארוכה בלהתרחק מהכל.

בלא לדבר על זה.

בלעשות בלי להרגיש.

ועכשיו מוזר לי להרגיש, מוזר לי לנתח את זה.

מוזר לי לחשוב שדפקתי את הכל.

כי כל פעם שדברים מסתדרים אני צריכה לעשות משהו כדי להרוס, לא?

יש צד אחד, שאם אני עושה ככה, אז הדברים האלו והאלו קורים,

אבל אם אני אחליט לעשות דבר שונה, יהיו תוצאות שונות לחלוטין.

ואני לא יודעת.

אני מפחדת לפגוע.

כי הפעם מדובר בבנאדם שחשוב לי, מעבר.

אולי קצת כמו בפעם הראשונה, אבל קצת שונה.

הרבה זמן כל מה שהיה לי היה עם אנשים שאני לא באמת קרובה אליהם.

ועכשיו...

לאבד את הכל?

אני יודעת שיכול להיות מצב שונה, שהכל יסתדר, וגם אם לא אז המצב יחזור למה שהיה.

אבל יכול להיות שלא, ופתאום לא בא לי כלום.

אני לא טיפוס של קשר.

אני לא יודעת להביע אהבה.

אני לא יודעת להחמיא.

אני לא יודעת איל להחליט מה אני מרגישה.

אני לא יודעת להחצין רגשות.

אני לא יודעת מה זה "רומנטי".

אני לא יודעת איך מחזיקים במי שאוהבים קרוב.

אני לא יודעת לדבר על הכל.

אני לא יודעת מתי לעשות מה, ואיך.

אני לא טיפוס של קשר.

ולא, זאת לא תשובה.

אין פה כן, ואין פה לא.

(אני בכלל לא יודעת אם הייתה שאלה.)

מה שכל זה אומר, זה שאני מבולבלת.

ושאני מפחדת.

ובעיקר, טיפשה.

לילה טוב, בית-שחי.