מציאות נפרדת.

מצברוח מוזר.

לא יודעת אם אני שמחה או עצובה.

פתאום נזכרתי בכל מיני אנשים שאיבדתי, שהלכו לי.

שלא אראה אותם יותר לעולם.

ואני כלכך מתגעגעת, אז איך אעבור חיים שלמים בלעדיהם???

ומצד שני פתאום אני רואה שלא כלכך נורא,

מסתכלים קצת מעבר, ודווקא די טוב.

פתאום יש לי געגוע כזה.

לחיבוק הזה, ולנשיקה.

וללכת יד ביד, ולא אכפת מה חושבים.

ולהסתכל עמוק בעיניים, ולחייך.

לרצות שהרגע הזה יימשך לעד, שהזמן ייקפא,

שהרגש הזה לא יברח.

מדהים כמה זכרונות, או אותם הרגעים הקטנים,

יכולים לשנות אותי.

אני יכולה לזכור ולהנות, לשקוע באותו הרגש שעטף אותי בשנייה הזו.

אבל זה גם יכול לקרוע אותי. כי אני מתגעגעת, לרגעים האלו.

ולא, זאת לא אהבה. זה לא היה, ואולי זה יהיה.

אולי.

 

זה כל הקסם - נימרוד לב ואורלי פרל

אמרתי לדוד שלי.

כאילו, שלחתי לו מכתב במייל.

אז אני מקווה שהוא יקבל את המכתב,

ויקרא,

ויהיה טוב.

מתה מפחד אבל יודעת שזה לא ישנה הרבה.

כי זה דוד שלי, ואני כבר יודעת מה יקרה.

לילה טוב, חיי משפחה בריאים (לא שהיו לי, אבל מילא)