מציאות נפרדת.

חשבתי על התקופה האחרונה.

טוב, מאז שהתחילה 2008.

היא התחילה מוזר ולא מראה שום סימנים לחזרה לשגרה.

יש קטעים שאני בדיכאון,

ואז פתאום אני מאושרת.

ויש קטעים שאני לבד,

ואז פתאום יותר מידי ביחד.

ואני מתחילה להבין מי אני.

או להשלים.

או משהו.

וזה דווקא דבר טוב. כי עד כמה שאני לא רוצה,

עדיף לדעת.

אני מקווה שעוד מעט המצב יתאזן קצת.

כי הייתה לי תקופה מלאה ברגשות.

ואני רוצה להירגע קצת.

זה נחמד.

באמת שזה נחמד.

היכולת הזו לדבר.

אבל באמת לדבר.

ולדעת שיש מישהו שעוזר.

זה לא כמו שחשבתי,

זה לא כזה מפחיד.

לילה טוב לבנתיים.