מציאות נפרדת.

הכל כלכך מסובך.

אבל אני נתנת לאושר להתגנב אלי לרגע חטוף.

רק להגיש אותו שוב.

או שמא זה בכלל אהבה? כל הרגשות מתבלבלות אצלי.

רק עכשיו לומדת להכיר אותן אחת אחת.

איזה רגש שזה לא יהיה, הוא נעים לי.

מחמם אותי מבפנים.

עוטף את הלב שלי, מגן עליו.

כאילו אומר, לוחש לי; "יהיה בסדר, אני פה עכשיו. יהיה בסדר."

אני נותנת לתחושה הזו לחלחל בי.

לזרום בעורקיי.

שתחקק במוח, שאזכור שבשביל רגעים של הרגשה כזו,

שווה לחיות.

לילה טוב, דיכאון.