איך אפשר להתמודד עם רגשות שאי אפשר להסביר?
ואיך אפשר שוב לעטות את אותן החיוך המזוייף אחרי כל השנים?
איך מסבירים לכולם דברים שאתה בעצמך לא מבין?
ואיך משיבים את אותו האחד, או איך מתגברים?
איך מתעלמים מהדבר שאוכל אותך מהפנים?
ואיך אתם כולכם לא מבינים?
באיזה עולם אנחנו חיים,
שכל רגש, כל חיוך או דמעה מגישים שצריך להסתיר?
ולמה הלב שלי לא מקשיב לי?
למה הקול רועד לי בכל פעם שזה קורה?
למה דמעות מלאות את עיני כשאני נזכרת בו?
ולמה הדמעות לא מחליקות להם מטה, במורד לחיי, ופשוט נעלמות?
למה תמיד כשכלכך טוב, צריך להיות עוד משו רע?
ולמה כשסופסוף דבר טוב קורה, צריך להתעלם, כי אי אשפר להתמודד איתו?
ואיך זה שכולם צוחקים, ואצלי המצב רוח משתנה כלכלך שעד שאני מגיעה למצב כפית מבורך, הדכאון בא וכמו שוב מפיל אותי חזרה?
ולמה על כלכך הרבה שאלות אתם לא מצליחים לענות?
למה אני צריכה להשאר לבד עם אותן התהיות?
איך זה, ולמה?
הכל בעצם אותו הדבר, כל שאלה וכל תהייה.
ובסוף אוותר לבד, עדיין חסרת מנוחה.
אל תנסו להבין אפילו.
3> מאיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
