שוב אני פותחת דף חדש.

אני והידיד הכי טוב שלי החלטנו שנסיים את הקשר יפה, מפאת בעיה עיקרית שהתרחשה- הוא התאהב בי ואני כביכול פוגעת בו בכך שאני לא ממש מתייחסת אליו.

זה יותר מזה, רק תיקצרתי לכם את זה..

אני ו-י'- הסטוריה.

דיברנו בטלפון במשך רבע שעה+-, הוא מאוד רצה אותי בהתחלה, הוא רצה לנסות ולראות אם הפער בגילאים שלנו יפריע לקשר והסתבר לו שכן זה מפריע, אין לי מושג על פי אלו קריטריונים הוא קבע את זה כי לא ממש יצא לנו להפגש אבל שיהיה..

החלטתי: הגברים שאיתם אני ארצה לצאת יהיו אך ורק בין טווח הגילאים 19-22, גג 23, אם הוא יהיה באמת מדהים חח.

ועוד החלטה: אני לא רוצה כרגע אף אחד. הכי טוב לי ככה עם עצמי.

יאללה, עוד שבוע וחצי נותרו ללימודים וזהההההההההו!

שיגמר כבר בע"ה..

ומה מסתבר, שאני הכי חכמה בכיתה חח...יש לי את הציונים הכי גבוהים :-)

איזה יופי...אני ממש גאה בעצמי. מלהיות תלמידה שמקבלת 0 במחנים במתמטיקה, זכיתי להיות תלמידה שמקבלת 90+ במבחנים. מעולה ממש!

כל הכבוד ובהצלחה לי :-)

אחרי הפוסט הקודם, אני יותר רגועה ואני שמה *** עליו!

ואחרי יומיים שאני מתביישת בכלל שיצאתי עם מישהו כזה, מה פתאום קורה? הוא שולח לי הודעה.

אבל אני, אחת שיש לה כבוד מתעלמת ממנו גם, למה?! כי פאקינג לא אכפת לי ממנו.

שום הסבר לא יכול להיות מוצדק למה שהוא עשה לי יום שישי, חצוף...

קבלו את השיחה:

אתמול, בסביבות השעה 4 הלכתי עם אמא שלי לסופר כשליד הסופר ישנו מגרש כדורגל (וזה לא רחוק מהבית), נחשו את מי אני רואה הולך לשחק כדורגל עם חברים שלו?

את י'.

אני ואמא שלי עברנו עם האוטו כדי לחפש חנייה והוא בדיוק היה בדרך לאוטו שלו, ואז הוא קלט אותי והסתכל וישר נכנס לאוטו, אולי לא רצה שאני אראה אותו או משהו כזה...

אחרי שכבר מצאנו חנייה אז יצאנו מאוטו והיינו בדרך לסופר כשאני רואה את י' משחק עם הכדור בדרך לחברים שלו, חברים שלו ממש בוהים בי ורק הוא לא מסתכל עליי. כנראה ידע שאני שם..

הוא לא אמר לי מילה.

אפילו לא שלום מרחוק, אפילו לא מבט.

אפילו לא התקשר אליי לאחר מכן לשאול אם זאת הייתי אני שם, אפילו לא שלח הודעה.

רע לי.

למה זה קורה לי?

למה אחרי שאני מוצאת בחור מקסים שמשכיח ממני את הבחור הקודם, שגורם לי להרגיש כיף איתו ושמחה ומאושרת, למה הוא חייב לעשות קטע כזה?!

אני לא מבינה..

כמה שאני מנסה להיות אופטימית וכמה שאני מנסה לומר לעצמי שהכל טוב, זה קשה כשבעצם לא הכל טוב!

הכי קל להתעצבן ולהאשים אותו ואת עצמי במה שקורה, הכי קשה להיות אופטימית ולנסות לברר מה באמת קורה פה.

אני לא מתכוונת לדבר איתו או לשלוח לו הודעה ובטח ובטח שלא לשאול אותו למה הוא עשה את זה.

עם כל הכבוד- יש לי כבוד ואני לא מתכוונת להתחנן אליו שידבר איתי.

מעניין אותי אבל למה הוא עושה את זה, מה קורה לו פתאום?

למה לפעמים הוא מתנהג כאילו הוא רוצה אותי ולפעמים כאילו אני לא מזיזה לו בכלל?!

אני לא אסבול כזאת התנהגות.

מה קרה? לא בכבוד שלו להגיד לי שלום ליד חברים שלו? שיתבייש לו.

אני לא רוצה בחיים שלי מישהו שמתנהג ככה.

ואחרי הכל, קבענו בכלל להפגש היום.

אני לא דיברתי איתו והוא לא דיבר איתי אז כנראה שהפגישה הזאת לא תתקיים.

רק שיצא לי מהחיים ושאני אשכח אותו.

לא רוצה לחשוב עליו יותר...

ובכל זאת, אני אסיים בנימה אופטימית:

יהיה טוב.

טבלת ייאוש עד סוף הלימודים שלי:

חודש יולי-

1,2,3,4,5,6

7,8,9,10

11,12,13,14

15,16,17,18,19,20

21,22,23,24,25

26,27,28,29

30,31.

חודש אוגוסט-

1,2