אתמול, בסביבות השעה 4 הלכתי עם אמא שלי לסופר כשליד הסופר ישנו מגרש כדורגל (וזה לא רחוק מהבית), נחשו את מי אני רואה הולך לשחק כדורגל עם חברים שלו?

את י'.

אני ואמא שלי עברנו עם האוטו כדי לחפש חנייה והוא בדיוק היה בדרך לאוטו שלו, ואז הוא קלט אותי והסתכל וישר נכנס לאוטו, אולי לא רצה שאני אראה אותו או משהו כזה...

אחרי שכבר מצאנו חנייה אז יצאנו מאוטו והיינו בדרך לסופר כשאני רואה את י' משחק עם הכדור בדרך לחברים שלו, חברים שלו ממש בוהים בי ורק הוא לא מסתכל עליי. כנראה ידע שאני שם..

הוא לא אמר לי מילה.

אפילו לא שלום מרחוק, אפילו לא מבט.

אפילו לא התקשר אליי לאחר מכן לשאול אם זאת הייתי אני שם, אפילו לא שלח הודעה.

רע לי.

למה זה קורה לי?

למה אחרי שאני מוצאת בחור מקסים שמשכיח ממני את הבחור הקודם, שגורם לי להרגיש כיף איתו ושמחה ומאושרת, למה הוא חייב לעשות קטע כזה?!

אני לא מבינה..

כמה שאני מנסה להיות אופטימית וכמה שאני מנסה לומר לעצמי שהכל טוב, זה קשה כשבעצם לא הכל טוב!

הכי קל להתעצבן ולהאשים אותו ואת עצמי במה שקורה, הכי קשה להיות אופטימית ולנסות לברר מה באמת קורה פה.

אני לא מתכוונת לדבר איתו או לשלוח לו הודעה ובטח ובטח שלא לשאול אותו למה הוא עשה את זה.

עם כל הכבוד- יש לי כבוד ואני לא מתכוונת להתחנן אליו שידבר איתי.

מעניין אותי אבל למה הוא עושה את זה, מה קורה לו פתאום?

למה לפעמים הוא מתנהג כאילו הוא רוצה אותי ולפעמים כאילו אני לא מזיזה לו בכלל?!

אני לא אסבול כזאת התנהגות.

מה קרה? לא בכבוד שלו להגיד לי שלום ליד חברים שלו? שיתבייש לו.

אני לא רוצה בחיים שלי מישהו שמתנהג ככה.

ואחרי הכל, קבענו בכלל להפגש היום.

אני לא דיברתי איתו והוא לא דיבר איתי אז כנראה שהפגישה הזאת לא תתקיים.

רק שיצא לי מהחיים ושאני אשכח אותו.

לא רוצה לחשוב עליו יותר...

ובכל זאת, אני אסיים בנימה אופטימית:

יהיה טוב.

טבלת ייאוש עד סוף הלימודים שלי:

חודש יולי-

1,2,3,4,5,6

7,8,9,10

11,12,13,14

15,16,17,18,19,20

21,22,23,24,25

26,27,28,29

30,31.

חודש אוגוסט-

1,2