טוב, אז קודם כל אני... כלומר מה שקורה בדרך כלל זה שאני נכנסת לכל התגובות ומגיבה חזרה (אם יש לי מה להגיד) ואז אני נכנסת לכל מי שעדכן פוסט ומגיבה (שוב - אם יש לי מה להגיב ) ורק אחר כך אם נשאר זמן אני כותבת פוסט, מה שבדרך כלל קורה זה שלא נשאר זמן ואני לא כותבת פוסט... אז החלטתי הפעם שקודם אני כותבת פוסט ואחר כך כל השאר!

אני תוהה מה מחכה לי בליין התגובות ועדכוני הפוסטים... מנגינת הפרחים בטח שוב הנעימה לנו את אחד מהגיגיה היפים, איזה טוב ה' אני משערת שוב צורחת את כל השמחה/ייאוש/תסכול/אהבת ד' שבוערים בתוכה, רלוש בוודאי משתף אותנו בעוד הרפתקה פילית ומיוחדת שכוללת טיול/קוסינוסים/תובנות פיליות עמוקות, מי עוד? noge כתמיד משחררת פוסטים בקצב של אחד ליום (אבל מעניינים אין ספק!), קוצקר שליט"א בטח החכים אותנו בעוד דבר תורה שיגרום לנו להרהר/להתמוגג/לחדד פינות/להתנגד/או פשוט להאנח מתי יגיעו מעשינו וגו', מה הלאה? מתבונן בודאי יביא לנו זוית מעניינת ואמונית על היקום, שיר והפיצול תרתק אותנו בסיפורי נעוריה, כפית יקירתי (אם עדכנה) תספר לנו על צעדיה (המבטיחים יש לציין) בתחום האקדמאי, ועידית כתמיד תביא לנו את מבט החיילת הדתיה. יש עוד אני מניחה ובמסגרת הסליחות לפני יום כיפור אני מתנצלת בפני מי שלא הזכרתי, אבל לסיום אני אזכיר את הותיק מכולם בחור טוב, שלאחרונה לא מעדכן לעיתים קרובות אז אני בספק אם הוא עדכן (הוא כרגע עובד על פרוייקט חשוב וסודי ).

אז על איזה סדקים אני מדברת אתם בטח שואלים את עצמכם (או שלא)? ואיזה גן עדן...

ההוא, העבודה החדשה שמצאתי... כן זו שתארתי פה בפוסט הקודם בצבעי פסטל מזהירים. אז זהו שנתגלו כמה בקיעים, אבל הכל בפרופורציה, אני דוקא שמחה שזה כך כי אם הכל באמת היה מושלם כמו שציירתי בהתחלה אז משהו היה לא בסדר... (מישהו הבין מה רציתי במשפט האחרון או שאני שוב מבלבלת לכם את המח?)

מה קרה אתם שואלים?  (או שלא...) כל מיני משחקי כח בתוך החברה, כל מיני קודי התנהגות שנראים לי מוזרים, וכל מיני דברים שאמרתי בתום לב ובבדיחות הדעת שהכעיסו את האחראים עלי...ו...קנאה, כן קנאה פשוטה ולא מובנת. כביכול באתי לאיים על מישהו בנוכחות/בתפקיד שלי. לא ברור. טוב, עזבו, אני אעשה מה שאני עושה הכי טוב במקרים כאלה, עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר ובשקט. בלי לדבר יותר מדי, בלי לעשות גלים יותר מדי, בלי לעורר תשומת לב מיותרת. יהיה בסדר.

יום הכיפורים בפתח חברים - אני הולכת בעוד מספר דקות לבית הכנסת לסליחות ושיעור של הרב עובדיה יוסף שליט"א. כמו שהרבנית אמרה היום בשיעור - לחטוף, לחטוף כמה שיותר לפני יום כיפור. עוד מצוות, עוד חסד, עוד עבודה על המידות, עוד צניעות, פחות כעס יותר הבנה וקבלה.

ו...כן יש ממי לבקש סליחה ולהתנצל. משהו שאני סוחבת איתי כבר כמה שנים ומתפללת לד' שייתן לי את הכוחות לעשות את זה עוד השנה. אני מהססת אם לשתף...אבל נראה לי שאעשה את זה.

לפני כמה שנים למדתי שזירת פרחים ועיצוב ארועים במטרה לפתוח עסק. היו לי כמה הזמנות של ארועים וסידורי פרחים לאירוסין וזרי כלה בהתחלה אבל אחרי חודשיים שלושה היה לי קשה וראיתי שאני לא מצליחה להתרומם עם העסק עזבתי את זה וחיפשתי עבודה אחרת. באותה תקופה הגיעה אלי מישהי שעשתה אצלי ביביסיטר תקופה ארוכה ועמדה להתחתן והזמינה אצלי זר כלה. הייתי כבר בעלת נסיון ועשיתי מספר לא מבוטל של זרים שקצרו הצלחה ומחמאות רבות ולכן הרגשתי בטוחה בעצמי. מה שקרה הוא שהבטחתי לה זר בסגנון מאוד מסוים שהצריך פרחים מסוימים שזאת לא היתה העונה שלהם (ולא ידעתי את זה). לא אלאה אותכם בכל החויה העגומה אבל בסופו של דבר עשיתי לה זר מפרחים אחרים שלא יצא מוצלח כלל ועיקר אבל מכיון שזה כבר היה מאוחר (הפרחים היו חיים ולכן זה הצריך קניה והכנה באותו היום) וכבר הייתי צריכה להביא לה את הזר הבאתי לה אותו איך שהוא. במבט לאחור אני יודעת שהייתי צריכה ללכת ולקנות לה אפילו זר מוכן או לעשות משהו אחר מפרחים אחרים. אבל זה מה שקרה. אחרי כמה ימים היא הופיעה על סף ביתי עם הבד שעטף את הזר (בד מיוחד שהכנתי לבד) החזירה לי אותו ונתנה לי "שטיפה" (שהגיעה לי בצדק) על הזר המזעזע ועל זה שהרסתי לה את החתונה. הרגשתי זוועה. רציתי להחזיר לה את הכסף אבל מצבי הכלכלי באותה תקופה היה מחפיר והכסף שהיא שלמה לי התאדה כמו לא היה. מה שקרה אחר כך זה שכל המשפחה שלה החרימה אותי (כולל התעלמות מוחלטת ברחוב, בסופר השכונתי וכו') עד שיום אחד חברה שהיא שכנה שלהם שאלה אותי בגינה מה קרה עם הזר ואני הבנתי שהסיפור הפך לנחלת הכלל...

מאז הסיפור הזה צורב לי חור בלב כבר כמה שנים. מה שהכי מטריד אותי בכל הסיפור זה שאת החויה של החתונה של אותה אחת כבר אי לתקן. הכסף אני יכולה להחזיר, השם הטוב שלי בעיני המשפחה שלה ממש לא מטריד אותי, אבל את העוגמת נפש שגרמתי לכלה ביום חתונתה הכי גומרת אותי. כל שנה אני מתייסרת מחדש במיוחד לפני יום כיפור, אבל עדיין לא עשיתי את זה. עדיין לא ביקשתי את סליחתה.

אז מה אתם אומרים?

תוספת: זהו. עשיתי את זה. התקשרתי אליה וביקשתי את סליחתה. בהתחלה היא לא הבינה כ"כ במי מדובר ואחר כך כשהסברתי לה היא צחקה קלות כמבינה על מה אני מתקשרת, אבל היתה מופתעת לדעת את עומק הענין. סיפרתי לה מה עבר עלי בשנים האחרונות מאז אותו היום והיא אמרה שהיא לא שכחה אבל היא כבר ממש לא כועסת ומוחלת וסולחת לי בלב שלם! כ"כ התרגשתי אין לכם מושג! הייתי ממש עם דמעות בעיניים! הרגשתי כאילו סלע במשקל כמה טונות יורד לי מהלב. הודיתי לה וברכתי אותה והיא התרגשה מאוד. איזה טוב ד'!!!!!!!!!!!!!!!!!!

גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.