חברה מקורס שיאצו הזמינה אותי ועוד כמה בנות מהקורס לעשות טיפולי שיאצו במסיבת רווקות (רעיון מקסים כשלעצמו – בנות! מי שמעוניינת שתפנה אלי דרך המייל...). שמחתי מאוד. א – זו דרך טובה לתרגל שיאצו בפרט לפני מבחן, ב – זה כסף לא רע בכלל (במיוחד למובטלת זמנית כמוני J)

עלי הוטלה משימה למצוא רפלקסולגית, לפי דרישת הבנות. אחרי בירורים נמרצים, פניתי דרך המייל לחברה שלומדת איתי נטורופתיה וסיימה קורס רפלקסולוגיה, והיא העבירה מייל לכל תפוצת החברות שלה ואחת מהן חזרה אלי. אתם מכירים את זה שיש לכם חיבור עם מישהו מהרגע הראשון? ככה הרגשתי עם אותה אחת. נכנה אותה ב' (אמנם השם שלה מתחיל בא' – אבל יש לנו אני חושבת קונוטציות לא טובות בקשר לבחורות ששמן א'...). כבר בשיחה הראשונה הרגשתי שאנחנו מכירות שנים, והיה ממש כייף לדבר איתה. בלי שום קשר התברר לי שהיא גם דתיה. נתתי לה את הפרטים, היא מאוד התלהבה וקבענו להיות בקשר כדי שאעביר לה את המיקום והשעה וכו'.

יום לפני בחצות הלילה אני מקבלת SMS מאותה חברה שארגנה את האירוע, שהאירוע כנראה מבוטל ושנהיה איתה בקשר. מה אומר? די התבעסתי, כבר תכננתי לפרטי פרטים מה אני אעשה עם הכסף, שלחתי הודעה לב' שהתחושות שלה היו זהות לשלי וזהו הלכתי לישון.

בבוקר...(מערכון ישן מאוד! של דודו טופז) שוב קיבלתי הודעה מהמארגנת שאם אני רוצה אני והרפלקסולוגית נלך לבד. ??? זה כבר לא היה לי ברור, שיחת טלפון קצרה והתברר שמספר הרווקות שאמורות להגיע לאירוע צומצם לחצי ואיתו התקציב ולכן הן החליטו על מטפלת שיאצו אחת ורפלקסולוגית אחת. חברתי אצילת הנפש (תודה מאמי חולה עליך!) שמכירה את המצב שלי מקרוב,יכלה ללכת בעצמה אבל ויתרה ונתנה לי ללכת במקומה!!! הערכתי את זה מאוד וכמובן הודיתי לה.

שיחה נוספת עשיתי לב' ששמחה מאוד, מסתבר שהיא כמוני עשתה שיחה קצרה לד' לילה קודם שיסדר קצת את העניינים כי היא ממש זקוקה לכסף הזה, והנה הבוקר הגיע ובכנפיו בשורות טובות, לשתינו.

שוב כמה ברורים קצרים עם בעלת האירוע, קיבלנו אור ירוק ואת הפרטים (שמונה בערב, הכתובת המדויקת וכו') ויצאנו לדרך.

הגעתי למקום ב 7 וחצי, בעזרתם האדיבה של המאזדה 3 החדשה של הורי וה GPS בפלאפון החדש שבעלי קנה לי דרך מקום העבודה שלו (החיים הטובים אני יודעת, זה ממש לא כמו שזה נשמע...). שיחה לב' לראות איפה היא לא נענתה (בכל זאת כשאת על אופנוע עם מיטת טיפולים (בחיי!!!) קצת קשה לענות...), אבל ידעתי שהיא בדרך אז לא דאגתי ונכנסתי פנימה עם פקלאותי שכללו: מזרן טיפולים, סדין נקי, נרות, מבער, שמן ריחני וכיו"ב. את בעלת הבית פגשתי בכניסה, יותר נכון את הבטן שלה שהיתה כבר בסוף תשיעי, יחפה, ילד קטן על הידיים, טלפון אלחוטי ביד אחת, ונייד בשניה (חסרה לכם יד אני יודעת, ככה זה אנחנו הנשים – מולטיטסק!) והבית לא נראה בכלל, כאילו הולכות להתארח פה 10 בנות רווקות + כלה אחת נרגשת... כמובן לא אמרתי מילה, זה לא תפקידי (אחר כך הסתבר שכן – הסבר בהמשך). אמרתי שלום יפה וחכיתי שהיא תתפנה להראות לי איפה אני מתמקמת. יצאנו לחצר קטנה עם דשא (ונדנדה גדולה ונדנדה לילד הקטן, ובריכה, וספסל עץ שעליו ברזנט מלא אבק שהפך לבוץ בעקבות ההשקיה האחרונה ו...) טוב לא איבדתי עשתונות. הנחתי את הדברים בצד והתחלתי לעשות סדר. ראשית רציתי למקם את המזרן, הדשא היה רטוב ולא רציתי להניח עליו את המזרן שלא ייהרס, השאלתי את הגגון של הנדנדה של הילד ועליו הנחתי אותו. פיניתי קצת מהחפצים שהיו שם הצידה והמקום התחיל לקבל צורה. בנתיים ב' הגיעה כולה חיוכים וגם היא נרתמה למשימה. אחרי שמיקמנו את המיטה שלה, היא ועוד כמה שהיו שם לעזור הזזנו את הבריכה של הילד, בתוכה הנחנו נרונים קטנים דולקים וקצת פרחים שנשרו מהעץ. לא אלאה אתכם בפרטים אבל סידרנו שם ממש פינת חמד (גילוי נאות: לי היה פעם עסק קטן לעיצוב אירועים...). בערך בשמונה וחצי הכל היה על מקומו, אבל הבנות עדיין לא הגיעו. טוב ישבנו לנוח אני והב' ועשינו קצת הכרות. בתשע ומשהו הגיעה הכלה, הרמת כוסית קצת ברכות וניגשנו למלאכה. אחת אחת הגיעו הבנות לקבל טיפול, אני לא מעידה על עצמי, אבל ההנאה שלהן היתה ניכרת על הפנים. אני בכל אופן נהניתי. כן, זה אפשרי. הטיפולים עצמם לא מעייפים, מכיון שאנחנו לומדים טכניקות איך לעשות את הטיפול בלי לעייף את עצמנו, וחוץ מזה הסיפוק שמקבלים שמטופלת יוצאת מטיפול עם חיוך ענק מרוח על השפתיים, הוא אדיר ונותן אנרגיות משל עצמו (לי קשה אחר כך להרדם בגלל זה וככה קרה לי באותו לילה!). בגלל שהתחלנו קצת באיחור אז גם סיימנו אחרי אחת בלילה (!) כשמראש תכננו לסיים בסביבות 12, מה גם שבחלק מהזמן הן עשו מעין משחקי חברה שבהן כולן השתתפו ואז אני וב' היינו מובטלות וטעמנו קצת מהקרקרים וגבינת נפוליאון (משאר הכיבוד לא רצינו לקחת כי לא ידענו מה רמת הכשרות בבית). לקראת הסוף אני התעקשתי לעשות טיפול גב בישיבה לבעלת הבית ההריונית, פינוק לקראת הלידה המתקרבת. וזהו. לקחנו את הכסף + טיפ ארזנו את עצמנו והפלגנו כל אחת לדרכה. ב' עם קרסול שהתנפח וצליעה קלה...מסתבר שבדרך היא עשתה סיבוב, נפלה ופצעה את הקרסול. משום מה בחסדי ד' היה לו דיליי של איזה שלוש שעות עד שהוא נזכר להגיב בכלל, אחרת היא לא היתה מסוגלת לטפל באותו ערב!!! נפלאותיו יתברך...

עכשיו אני נזכרת שב' ואני היינו קצת בהלם מכיון שהכלה מתחתנת היום ותהינו איזה רב (איזה אולם וכו') מחתן בשלושת השבועות??? לכל החבר'ה התורניים שקוראים פה ויש להם קצת ידע בהלכה שיחכימו אותנו קצת אם יש היתר לחתן בתקופה הזאת?